ניגוד העניינים של נתניהו

בעקבות תצהיר ראש השב"כ, שהוגש לבג"ץ ב- 21.4.2025, הנה תזכורת לגבי המצב המשפטי בעניין כהונתו של ראש הממשלה נתניהו.

ב-2020 קבע בג"ץ כי "כהונתו של חה"כ נתניהו כראש ממשלה תהיה כפופה להסדר ניגוד עניינים שייערך עמו אשר יקבע מגבלות בקשר למילוי תפקידו בעניינים הנוגעים למערכת אכיפת החוק" (בג"ץ 2592/20); ב-2021, בעקבות סירובו של נתניהו לקיים את הסדר ניגוד העניינים שקבע היועמ"ש קבע בג"ץ כי "נדרש הסדר ניגוד עניינים אשר יבטיח – הן מבחינת קבלת ההחלטות בפועל והן מבחינת הנראות הציבורית – כי העניינים האישיים הנוגעים לכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה לא ישפיעו על תפקודו כראש הרשות המבצעת"; וציין כי "אחת מהנחות היסוד שעל בסיסן התאפשרה הרכבת הממשלה ה-35 על ידי חה"כ נתניהו, על אף כתב האישום התלוי ועומד נגדו, הייתה כי ייערך לו הסדר ניגוד עניינים, [...] שנועד להפיג את החשש הנובע מהמצב התקדימי והחריג שבו מתנהל הליך פלילי בעניינו של ראש ממשלה מכהן" (בג"ץ 3056/20). (אגב, לא מדובר ב"הסכם" ניגוד עניינים; התנאים בו נקבעו מכוח הדין, לא מכוח הסכמתו של נתניהו).

אין ספק שנתניהו מפר את הסדר ניגוד העניינים. הוא עשה זאת במעורבות האינטנסיבית שלו בחקיקת חוק הסבירות וחוק הנבצרות (זכורה למשל ההצהרה שלו ב-23.3.2023: "לצערי, עד היום ידיי היו כבולות. הגענו למצב אבסורדי, שאם הייתי נכנס לאירוע הזה, כפי שהתפקיד שלי מחייב, איימו להוציא אותי כראש הממשלה לנבצרות. דבר שהיה מבטל את תוצאות הבחירות ואת רצונם של מיליוני אזרחים. זה דבר אבסורדי שלא ייתכן בדמוקרטיה מתוקנת. לכן הערב, אני מודיע לכם, חבריי, ידידיי, אזרחי ישראל. עד כאן. אני נכנס לאירוע. אני שם בצד כל שיקול אחר. למען העם שלנו, למען המדינה שלנו אני אעשה כל מה שביכולתי כדי להביא לפתרון"). מעורבות זו היא במידה רבה הסיבה שבגינה הוכרז על בטלות חוק הסבירות (ועל דחיית תחילת התוקף של חוק הנבצרות לכנסת הבאה). תצהיר ראש השב"כ מלמד על הפרה בוטה עוד יותר, ישירה ומיידית, של האיסור על נתניהו להפעיל סמכויות בנושאים שמשפיעים על משפטו. אין זה מקרי שהתגובה ששם נתניהו בפי עיתונאי, שכללה דיווח של מה שנטען להיות שיחות בין נתניהו לראש השב"כ (באופן שמחייב לשקול חשיפה של התצהיר הסודי של ראש השב"כ), עסקה אך ורק בנושא הזה. ייחודו של עניין זה בכך שאין מדובר כאן רק בחשד לעבירה פלילית, כמו בנושאים נוספים שתוארו בתצהיר, אלא בכך שמדובר גם בהפרה של הסדר ניגוד העניינים, שיש לו משמעות משפטית מיידית, אף בלי שמוגש כתב אישום.

בשנתיים וחצי האחרונות דחה בג"ץ את כל העתירות שבהן נטען שלהפרת הסדר ניגוד העניינים השלכות על חוקיות המשך כהונתו של נתניהו בתפקיד ראש הממשלה. הבסיס העיקרי לכך היה עמדת היועמ"ש, שמסרה, במילים שלי, שהכול בשליטה. לכאורה, הטענה הזו עדיין בתוקף: ראש השב"כ סרב לניסיונות של נתניהו להשתמש בכוחו לקידום ענייניו במשפט הפלילי; ובג"ץ מגן על ראש השב"כ מפני פיטוריו. אבל בשלב הזה צריך להיות ברור ששום דבר לא בשליטה. יש שני גורמים קריטיים במיוחד: האחד, בקרוב תידרש בחירת ראש שב"כ חדש, לאור הודעתו של רונן בר על כוונתו להתפטר מתפקידו בקרוב. בנסיבות שהתבררו, נוצר מצב בלתי אפשרי: אין לאפשר לנתניהו לבחור את ראש השב"כ הבא, בגלל החשש שכבר התברר שינסה להשתמש בסמכויות השב"כ לקידום ענייניו הפרטיים (במשפט הפלילי ובחקירות קטארגייט וההדלפות לסיכול עסקה לשחרור החטופים); אך אין אפשרות מעשית שראש השב"כ ייבחר בלי מעורבות של ראש הממשלה, הממונה הישיר עליו. השני, כפי שציין בג"ץ כבר ב-2020, מניעת פעולה בתחומים שבהם נתניהו בניגוד העניינים הכרחית "הן מבחינת קבלת ההחלטות בפועל והן מבחינת הנראות הציבורית". מתן היתר לנתניהו להמשיך בכהונתו, לאחר שהתברר למעלה מכל ספק שבאופן שיטתי הוא פועל בניגוד עניינים, משמעותו פגיעה אנושה בשלטון החוק ובאמון הציבור בשלטון.

ראש הממשלה, כמו שר, הוא תפקיד שאינו רק פוליטי אלא גם שלטוני. חלים עליו כללי המשפט המינהלי, ובהם האיסור על כהונה במצב של ניגוד עניינים. האופי הפוליטי של התפקיד יכול היה להצדיק, בדוחק, עמדה שאומרת שיש להעדיף מגבלות על פעולות מסוימות ולא פסילת הכהונה כולה. אך משהתברר שתחימת הפעולות אינה מעשית, והעניין יצא לחלוטין משליטה, לא נותרה ברירה אלא לקבוע שלאור ניגוד העניינים שבו הוא מצוי, נתניהו מנוע מלהמשיך לכהן בתפקיד. זו מניעות שנובעת מן המשפט המינהלי. אגב, לפי הלכת דרעי (מ-2023), לאור כך שנתניהו הפר באופן נרחב ושיטתי את הסדר ניגוד העניינים, שבהליך בבג"ץ הסכים לקבלו כתנאי לאישור כהונתו, חל עליו "השתק שיפוטי" מלטעון שיש לאפשר לו להמשיך לכהן.