הכשר להתחמקות מעבידים מאחריות לעובדי כוח-אדם

בעקבות פס"ד זוהר גולן - או.אר.אס (בית הדין הארצי, 14 בספטמבר 2010), שהתיר פיטורי עובדי כוח-אדם ממש לפני חלוף תשעה חודשים - תקופה שלאחריה הם היו הופכים לעובדי המשתמש (רשות השידור).

אין זה מפתיע כי מעבידים רבים מבקשים להתחמק מתחולתם של דיני העבודה. החלת חוקי המגן והסכמים קיבוציים עולים כסף. מעבידים רבים אינם מבינים את היתרונות שצומחים מעובדים מרוצים, ויש גם ענפים שבהם ברור שיתרונות אלה אינם שקולים לחסכון הכספי. למעביד יש על כן אינטרס – לפחות לעיתים – להימנע מתחולת יחסי עובד-מעביד שמביאים עימם מכלול של חובות. מכאן גם ברור מדוע יש הכרח ברגולציה שתמנע התחמקות כזו.

בין השיטות השונות שפותחו על-ידי מעבידים כדי להתחמק ממחויבויותיהם כלפי עובדים בולט כבר שנים רבות השימוש בחברות כוח-אדם. במקור מדובר במודל חיוני ולגיטימי: חברות אשר מספקות עובדים כאשר יש צורך זמני בכך, למשל כדי להחליף עובדת בחופשת מחלה, חופשת לידה או מילואים. במקרים כאלה העובד המחליף נודד מ"משתמש" (מעסיק בפועל) אחד למשנהו, לתקופות קצרות, כאשר הקשר היציב שלו הוא מול חברת כוח-האדם. ברור כי החברה האחרונה היא המעבידה במקרים כאלה. אבל בשני העשורים האחרונים התפתח שימוש מסיבי במבנה משפטי זה לצורך העסקה גם לתקופות ארוכות. בפועל מדובר בעובדים שמשרתים את ה"משתמש" לכל דבר ועניין ובאופן קבוע (לא לצורך זמני כלשהו). אבל פורמלית הם מוגדרים כעובדים של חברת כוח אדם. כך מתחמק המעביד האמיתי (המשתמש) מחובות שונות – ומתחולת הסכמים קיבוציים בפרט.

בתי הדין והמחוקק הגיבו לאט. רק בשנת 2008 נכנס סוף-סוף לתוקף סעיף חקיקה, שבא למנוע שימוש במבנה הנ"ל שלא למטרות זמניות. לפי סעיף זה (סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם), אדם שמועסק באמצעות חברת כוח-אדם אבל נשאר אצל אותו משתמש מעל 9 חודשים, הופך אוטומטית לעובד של המשתמש.

יש ענפים שבהם די בכך כדי למנוע את הכדאיות של המבנה הפיקטיבי ולגרום למעבידים לחזור להעסקה ישירה. אבל בתפקידים שלא דורשים הכשרה משמעותית, המעסיקים לא ויתרו. הם פשוט החלו לפטר את העובדים בכל 9 חודשים ולקחת עובדים חדשים. לגיטימי? רק אם אנחנו מתעלמים לחלוטין ממטרתו של החוק. המטרה היתה כמובן להגן על העובדים ולא לפגוע בהם. אם מדובר בעובדים שגויסו לצורך משימה זמנית, אזי עבודתם ה"רגילה" היא לעבור ממעביד למעביד לתקופות קצרות מטעם חברת כוח-אדם. אבל אם מדובר בעובדים ששובצו מלכתחילה בתפקידים רגילים אצל המשתמש, והקשר שלהם עם חברת כוח-האדם מתמצה בהיותה של אותה חברה "צינור" להעברת השכר, המבנה כולו פיקטיבי ומטרתו התחמקות מחובות המעביד בלבד. [להרחבה בנושא ראו מאמרי "העסקה עקיפה".]

הסוגיה הגיעה השבוע להכרעה בבית הדין הארצי בעניין זוהר גולן – או.אר.אס (או דרך נבו). דובר שם בקבוצת עובדים שהועסקו ככתבנים בחדר החדשות של רשות השידור, באמצעות חברת ORS. נאמר להם במפורש כי מפסיקים את עבודתם לפני תום 9 חודשים כדי שלא יהפכו לעובדים של רשות השידור. בית הדין לא ראה בכך כל פגם. תוך התעלמות מוחלטת מהתכלית של החוק (הגנה על העובדים באמצעות מניעת הסדרים פיקטיביים) התמקד בית הדין בהיבט הצר שלפיו מכוח החוק ה"זכות" של קבלת מעמד מול המשתמש לא קמה אלא לאחר חלוף 9 חודשים. ניתן וראוי היה להגיע לתוצאה אחרת, על-ידי קביעה כי למעשה בשל אופי ההעסקה דובר בעובדים של רשות השידור מלכתחילה. החוק החדש אינו מונע קביעה כזו, הוא רק בא לקבוע גבול עליון להעסקה עקיפה.