• גיא דוידוב

המציאות העגומה של העדר האכיפה בתחום העבודה

בעיית האכיפה היא אחת הבעיות המרכזיות של דיני העבודה בשנים האחרונות, וללא ספק בעלת ההשלכות הקשות ביותר. זו אינה בעיה ייחודית לישראל, אם כי דומה שאצלנו היא חריפה במיוחד (על הבעיה ועל פתרונות אפשריים כתבתי כאן וגם כאן). מציאות שבה חוקי המגן, שנועדו להבטיח תנאי עבודה מינימליים ולמעשה גם תנאי מחייה בסיסיים, מופיעים עלי ספר בלבד אך אינם מקוימים בפועל לגבי מספר רב של עובדים, היא מציאות קשה שלא ניתן לקבל אותה.

העוסקים בתחום יודעים שלא רק המגזר הפרטי אשם באי-ציות לחוקי המגן. גם המדינה מפירה את החוק לא אחת. אבל לשיא השלילי (במובן הסימבולי) נחשפנו עתה כאשר התברר כי גם העובדים ביחידת האכיפה של דיני העבודה עצמם – יחידה הפועלת במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – לא מקבלים את שכרם במועד המגיע להם לפי חוק. לפני שנתיים-שלוש, בניסיון לתגבר את מערך האכיפה על רקע לחץ ציבורי וביקורת נוקבת של מבקר המדינה, הוחלט להגדיל את מספר הפקחים האחראים על ביצוע חוקי המגן. למספר המגוחך של 22 פקחים למדינה כולה צורפו כמה עשרות פקחים נוספים. אולם המדינה (מן הסתם, משרד האוצר) לא רצתה, חלילה, לקלוט עובדים תקניים חדשים. במקום זאת גויסו סטודנטים במשרות זמניות, בשכר לפי שעה. עתה מסתבר שאותם עובדים מקבלים את שכרם באיחור והגישו תביעה ייצוגית.

חוק הגנת השכר קובע (בסעיף 9) שהשכר ישולם בסוף החודש שבגינו הוא משולם. כלומר, בגין העבודה בחודש אוקטובר יש לשלם שכר ב-1 בנובמבר. [למעשה אפשר לטעון שחל כאן סעיף 10 לחוק שעוסק בעובדים שמשתכרים לפי שעה, ולפיו התשלום הוא כבר לאחר מחצית החודש. אבל אפשר לפי אותו סעיף להתנות על כך בחוזה עבודה. מכל מקום, גם לפי הפרשנות בפסיקה (פס"ד עגיב למשל), לא ניתן לעכב שכר של עובד יותר מחודש.] העובדים ביחידת האכיפה בתמ"ת צריכים להעביר דיווח שעות בגין התקופה שבין 15 לחודש ועד ה-15 לחודש הבא, ואז הם מקבלים את השכר ב-1 לחודש שלאחר מכן. כלומר, את השכר בגין המחצית השניה של החודש הם מקבלים תמיד באיחור של חודש. יש גם טענות חמורות יותר שעולות בכתבה הנ"ל, של תשלום מתחת לשכר מינימום. אינני יודע אם הן נכונות. אבל לאור תגובת התמ"ת שלא הכחישה את העובדות הנ"ל בנוגע למועדי התשלום, לכל הפחות נראה שקיימת הפרה של חוק הגנת השכר.

מעבר לעובדה שיש כאן אובדן אמינות של הגוף האוכף מול המעסיקים, להפרה האנקדוטלית הזו של חוקי המגן יש חשיבות בעיני כי היא מלמדת על המחיר שאנו משלמים בשל החיפוש אחר צורות העסקה זולות. העובדה שבחרו להעסיק סטודנטים לפי שעות בתפקידים שמטבעם מתאימים להעסקה במתכונת חודשית וקבועה, מובילה באופן כמעט אוטומטי לפגיעה בזכויותיהם. כאשר מדובר בעובדים חלשים, לא מאוגדים, שכל מבנה העסקתם נועד לחסוך בהוצאות, אין זה מפתיע שהמעביד ינצל כל הזדמנות לחסוך כמה שקלים נוספים על חשבונם. משרד האוצר שמסרב לאשר תקנים חדשים עושה זאת במידה רבה בשל סלידתו מ"קביעות". אבל ההסתדרות כבר מזמן לא מתעקשת על אותה "קביעות" ישנה שמונעת לגמרי פיטורי עובדים גרועים. יש נכונות רבה לדבר על הסדרים אחרים, שייתנו גמישות למעסיק וימנעו רק פיטורים שרירותיים. במקום לדבר על רפורמה, האוצר מעדיף לחפש פתרונות זולים שיעקפו את הצורך להעסיק עובדים במסלול הרגיל לחלוטין. התוצאה היא הפרת זכויות דוגמת זו שנחשפה כעת, בנוסף כמובן לעובדה שמדובר במסלול ללא קידום, ללא ביטחון תעסוקתי וללא עתיד.

#אכיפה #דיניעבודה

Between Fragmentation and Democracy

Go to link