להיכן נעלם השכל?

(פורסם לראשונה ב"הארץ" ביום 11 באוקטובר 2010)

הממשלה אישרה אתמול את ההצעה להתנות מתן אזרחות ישראלית בהצהרת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפי החוק הקיים, האמונים הם רק למדינת ישראל. ההצעה מבקשת להחיל את החובה רק על מי שאינם יהודים, ולכן היא פסולה בהיותה מפלה. אולם, גם אם תוחל על הכל, פסלותה תוסיף לדבוק בה.

הצעה זו חריגה בעולם החקיקה. חוקים מטבעם נועדו להתמודד עם בעיות. ברור שההצהרה אינה מהווה, ולו גם קצה קצהו של מחסום בפני התנהגות בלתי נאמנה. כל תכליתה של ההצעה ליצור או להחריף בעיה; הרקע לה מלמד על תכליתה: הצעות החוק המרחיקות לכת יותר של ח"כ דוד רותם, שורה של הצעות חוק המבקשות לפגוע באוכלוסייה הערבית, ודברי השר אביגדור ליברמן, בהקשר של ההצעה הנדונה, בגנותה של ח"כ חנין זועבי.

תכלית ההצעה היא להטיל צל של חוסר נאמנות על אזרחי המדינה הערבים, שאפשר להניח שרבים מהם לא היו מוכנים לחתום על הצהרה כזאת. זאת, משום שהמדינה הרגילה אותם שהביטוי "מדינה יהודית" הוא שם קוד להצדקת קיפוחו של המיעוט הערבי ואפלייתו השיטתית לרעה, ומשום שגורלה של התביעה הפלסטינית להגדרה לאומית במדינה פלסטינית עצמאית עדיין לא ברור. בני זוג ערבים - ערבי ישראלי וערבייה, בת דתו, מיהודה ושומרון או מכל מקום אחר בעולם, המבקשים להינשא ולהקים בית משותף בישראל - ייתקלו בקושי לאזרח את בת הזוג. כבר מן הבחינה הראשונה הזאת - של תכלית החוק - ההצעה אינה עומדת במבחן של תכלית ראויה. העמדת סימן שאלה על אזרחותם של ערביי ישראל כאשר האזרחות היא הבסיס למכלול זכויותיהם במדינה, היא פרובוקציה שתכליתה להתסיס את האוכלוסייה הערבית. זו תכלית נפסדת.

להבדיל ממדינות אחרות, בזהותה של ישראל קיים יסוד פרטיקולרי ואידיאולוגי, נוסף על היסוד הקונטינגנטי של רוב יהודי. זאת ועוד, טיבה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עדיין לא התקבע, והוא נתון במחלוקת קשה בציבור הישראלי. אחדים מהמפרשים יוצקים לביטוי משמעות דתית או לאומנית ואופי דמוקרטי דל ביותר. בשל יסוד זה, ההצעה יוצרת בעיה חמורה מבחינת חופש המצפון והדעה. לפי העיקרון של חופש המצפון והדעה, אין מקום לכפות את ההצהרה על מי שאינו יהודי, על אתיאיסט או על מי שדוגל בהפרדה מלאה של הדת מהמדינה; כשם שלא היינו סובלים התניית אזרחותו של יהודי במדינה אחרת בהצהרת אמונים שלו למדינה נוצרית ודמוקרטית.

הצעת החוק מציגה את ישראל לפני העולם כמדינה מדירה, מסוגרת ומתבדלת. עובדת היותה מדינת לאום דמוקרטית של העם היהודי היא נתון חוקתי המעוגן היטב בהכרזת העצמאות שלנו, בחוקי היסוד, בחקיקה ובלבבות של רוב האזרחים. משונה ומדאיג שממשלת ישראל חותרת תחת המובן מאליו הזה: ברעיון המוזר לדרוש הכרה בכך מן הפלסטינים, ועתה בניסיון הפתטי "להיבנות" מהצהרות אמונים של המתאזרחים. יש בכך ביטוי לחוסר ביטחון עצמי - בלתי מוצדק לחלוטין - בזהותה האמורה של המדינה. הוויכוח על ההצעה כשלעצמו ייצור רושם מוטעה כאילו רבים מבין היהודים מסתייגים מ"יהודיותה" של המדינה. במאזן התועלת והנזק יש לרשום: תועלת אפסית ונזקים קשים. לכן, מתבקש לשאול: להיכן נעלם השכל?