בוגדים בעל כורחם

(גירסה ערוכה פורסמה ב-ynet ביום 29 ביוני 2011)

טקס סיום לימודי הבוגר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה לא הסתיים בשירת התקווה. בתגובה פורסמו כתבות בעיתונות בדבר נטיותיה האנטי-ציוניות והאנטי-ישראליות של האקדמיה. אפילו הנהלת אוניברסיטת חיפה הצטרפה למגנים. במכתב בוטה עליו חתומים בין היתר נשיא האוניברסיטה פרופסור אהרון בן-זאב ורקטור האוניברסיטה פרופסור דוד פרג'י נכתב כי האוניברסיטה תפעל מידית "כדי שמקרה חריג מעין זה לא ישנה". תגובה זו מתמיהה במיוחד מצידו של הרקטור משום שהרקטור עצמו השתתף בטקס ואף הביע שביעות רצון ממנו באוזני מקצת ממשתתפי הכנס.

מה אם כך הביא את הרקטור ששבח את הטקס לחתום ביחד עם נשיא האוניברסיטה על מכתב חריף שנשלח לדיקנית ואשר מגנה אותה בחריפות? התשובה נעוצה בסטודנט חבר תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו" אשר בעבר ניהל מסע להחרמה של מרצי שמאל מעל דפי הפייסבוק. סטודנט זה אשר הדליף את החדשה המרעישה לפיה טקס הבוגרים לא נסתיים בשירת התקווה כמו גם המכתבים הבהולים אשר נשלחו על ידי מרצה במחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה הבהילו את רקטור האוניברסיטה והביאו אותו לנקוט צעדים חריפים אלה.

קודם שנבחן ביסודיות את הגמגמנות הפחדנית המאפיינת כיום חלק מראשי האוניברסיטאות ואת סכנותיה נבחן בקצרה לגופו של עניין את שאלת ההמנון. משימתנו איננה קשה במיוחד. דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה פרופסור ניבה אלקין קורן כתבה מכתב מנומק היטב ובו חשפה את שורת הכשלים עליהם מושתתת תגובת האוניברסיטה. תגובתה של הדיקנית משקפת אתגר גדול הניצב כיום לפתחה של החברה הישראלית. בחברה הישראלית כמו בכל חברה אחרת צריכה להתקיים הפרדה בין הממלכתי והלאומי והחברה האזרחית. לא כל סמל ממלכתי כמו המנון או דגל צריך להיות נוכח באירועים של החברה האזרחית. יש הבדל גדול בין טכס של יחידה צבאית של משרד ממשלתי או חלוקת פרס ישראל לבין טקס של בית ספר, קונצרט או הצגת תיאטרון. טשטוש הגבולות בין הממלכתי לאומי לבין האזרחי הוא סכנה גדולה לא רק לחברה האזרחית אלא גם ליחידה הממלכתית-לאומית.

אי אפשר להתעלם מן העובדה כי הסמלים של החברה הממלכתית שלנו אינם סמלים עימם יכולים להזדהות כל אזרחי המדינה. הן החרדים והן אזרחיה הפלסטינים של מדינת ישראל הם אזרחים שומרי חוק אך הם מנוכרים לסמלים הממלכתיים-לאומיים של מדינת ישראל. מעטים האזרחים הפלסטינים היכולים להזדהות בלב שלם עם התקווה בת שנות אלפים של העם היהודי להיות עם חופשי במולדתו וגם מגן הדוד הכחול במרכזו של דגל ישראל הוא בסופו של יום סמל דתי יהודי.

נשאלת אפוא השאלה כיצד יכול אזרח פלסטיני המנוכר לסמלים הממלכתיים הללו להיות אזרח נאמן למולדתו? התשובה לשאלה זו מחייבת הבחנה בין המישור הממלכתי לאומי למשור האזרחי. ניכור של האזרח הפלסטיני מן הטקסים הממלכתיים לאומיים הוא בלתי נמנע בנסיבות הקיימות. ואולם האזרח הפלסטיני יכול לחיות כאזרח נאמן בחברה האזרחית: בבית הספר, באוניברסיטה, במקום העבודה, במועדון הספורט ובמרכז הקהילתי. תפקידה של החברה האזרחית היא לאפשר לאזרח הפלסטיני חיים של שותפות מלאה בספירה האזרחית מבלי שהסמלים הממלכתיים ישתלטו על הספירה האזרחית כולה.

הבלטת והדגשת הסמלים הממלכתיים-לאומיים דווקא בהקשרים של החברה האזרחית מקשה על המיעוטים להיות שותפים מלאים למרקם האזרחי של החברה הישראלית ופוגעת אנושות ביכולת לחיות חיים משותפים בחברה אחת. לא כל מי שאיננו יכול להזדהות בלב שלם עם שירת התקווה הוא בוגד בעם ובמדינה. דווקא הציונים שבינינו ואילו שקיומה של מדינה יהודית יקרה לליבם חייבים להבטיח כי בני המיעוטים בישראל יוכלו לחיות בישראל בכבוד, בשוויון ומתוך תחושת שותפות ושייכות מלאה.

נדמה אבל שאין זה רק בלבול מושגי או אי אבחנה בין הספירה הפוליטית לאזרחית שהביאה בעקבותיה את ההתקפה הפרועה על דיקנית אוניברסיטת חיפה. לאמתו של דבר המתקיפים אינם מעוניינים בשירת ההמנון או בהנפת הדגל. תכליתה האמיתית של ההתקפה על דיקנית חיפה היא לסכל את האפשרות לחיים משותפים ולקעקע את האיזון העדין בין הממלכתיות הישראלית לחברה האזרחית הישראלית ובכך להבטיח כי אזרחי ישראל הפלסטינים לא יוכלו לחיות חיים אזרחיים שלמים בישראל. הפיכת הפלסטינים בישראל לבוגדים בעל כורחם היא תכליתם האמיתית של "מגני הממלכתיות" העכשווית בישראל.

אבל הגיבורים האמיתיים שחפצתי לתאר במאמר זה: חברי הנהלת אוניברסיטת חיפה אחוזי בהלה בלתי מובנת. השאלה החשובה באמת היא מדוע הנהלת אוניברסיטת חיפה נותנת ידה למהלך מסוכן של ערבוב התחומים בין האוניברסיטה לבין המדינה, בין הממלכתי לאזרחי. התשובה גם היא פשוטה. הנהלת אוניברסיטת חיפה כמו גם הנהלות אחרות של אוניברסיטאות אחרות (כמו למשל אוניברסיטת בן גוריון) לא נחונה באומץ הלב הנדרש. קבוצת צעירים שאפתנים בעלי שאיפות פוליטיות שהצליחה לגייס הון עתק מפונדמנטליסטים נוצרים מנצלת את הפטריוטיזם התמים של חלק מן הסטודנטים ותחת כנפי מילותיו של תיאודור הרצל מהלכת אימה על האוניברסיטאות בישראל. קבוצה זו תמשיך להלך אימה על האוניברסיטאות עד אשר תקום בישראל הנהגה אקדמית חדשה אשר תאמר בפומבי את האמת: תפקידן הבלעדי של האוניברסיטאות הוא לקיים ולקדם את המדע וההוראה בישראל. הנפת דגלים ושירת המנונים אינם תחליף להוראה ומחקר אקדמיים.