האם בג"ץ מתכוון לבטל גם את תוצאות הבחירות לכנסת?

(פורסם לראשונה ב"הארץ" ביום 31.10.2013)

תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות בנצרת, רמת השרון ובת-ים הן עליית מדרגה נוספת במתח האידיאולוגי העמוק שבין הציבור הישראלי ונציגיו הנבחרים לבין שופטי בג"ץ. לא עזרו המלים החריפות של שופטי בג"ץ בגנות האפשרות לבחור מחדש את ראשי הערים שעננת כתבי אישום מרחפת מעליהם וגם לא הועילה העובדה ששופטי בג"ץ הורו על העברתם של ראשי הערים מתפקידם יומיים לפני הבחירות. לאכזבתם של שופטי בג"ץ, ציבור הבוחרים מסרב לשחק את תפקיד "הציבור הנאור" שבג"ץ מייעד לו, ומתעקש להוכיח שיש לו השקפות משלו לגבי עיצוב הרשויות הפוליטיות שהוא מייעד לנהל את ענייניו המוניציפליים. שופטי בג"ץ שיידרשו בקרוב לנושא פעם נוספת דומים כעת לאדם שמטפס על עץ גבוה, וככל שהוא מסתבך בענפי העץ, הוא ממשיך לטפס לגבהים נוספים ולהסתבך עוד יותר. ואילו הדוקטרינה המשפטית עליה הסתמכו שופטי הרוב בפסיקתם מהשבוע שעבר נמצאת כעת במצב שבו היא קרובה לקרוס אל תוך עצמה.

לכאורה, עמדת בג"ץ שלפיה ראשי עיר נבחרים אינם יכולים להמשיך לכהן בתפקידים לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום בעבירות שחיתות תואמת את האינטואיציות הראשוניות של כל אזרח שומר חוק. אלא, שניתוח זהיר ומושכל של הנושא מוביל למסקנה שעמדה זו סותרת, הלכה למעשה, כמעט את כל עקרונות היסוד החוקתיים שבג"ץ עצמו פיתח מאז קום המדינה. שופטי הרוב אמנם מסתמכים בפסיקתם, בראש ובראשונה, על עקרון שלטון החוק, אך למעשה עמדתם סותרת עקרון זה משום שהיא מתעלמת מהעובדה שקיימת הוראת חוק ספציפית ומפורשת לפיה הכהונה של ראשי הערים פוקעת רק לאחר הרשעה בפסק דין סופי שיש עמו קלון. עמדת בג"ץ גם פוגעת בעקרונות דמוקרטיים וזאת הן לאור הפגיעה החריפה בזכות היסוד לבחור ולהיבחר (זכות, שלפי פסיקת בג"ץ כל פגיעה בה מחייבת הסמכה ברורה בחוק, וכאן בג"ץ מוותר עליה בשם טוהר המידות) והן משום שבג"ץ מתעלם מההכרעה הדמוקרטית של הכנסת לגבי 'נקודת האיזון' הראויה בין הערכים השונים בעניין זה. לכך, ניתן להוסיף את העובדה שהחקיקה השיפוטית האגרסיבית של בג"ץ סותרת את עקרונות הפרדת הרשויות ופוגעת, בסופו של דבר, גם ביושרה של ההליך הפלילי בעניינם של נבחרי הציבור, זאת משום שהליך זה מתחיל בבית משפט נמוך, רק לאחר ששופטי בג"ץ – המוסד העליון במערכת המשפטית – כבר הביעו לגביו דעה.

לא פחות מטרידה היא הדרך שבה מגיעים שופטי הרוב לתוצאה של השעיית ראשי הערים. לפי קו המחשבה של השופטים, חברי מועצת העיר החדשים אמורים להתכנס כעת "ולאזן" בין השיקולים השונים כדי להגיע למסקנה שיש להשעות את ראשי העיר הנבחרים. בהליך השקילה הזה "השיקול הדמוקרטי" של תוצאות הבחירות – קובע פסק הדין – הוא רק "אחד השיקולים" שעל חברי המועצה לשקול, אל מול השיקולים הנוגדים של טוהר המידות וכו'. היינו, לפי דעת בג"ץ חבר המועצה "הסביר", שהוא עצמו נבחר אך אתמול על ידי ציבור הבוחרים, צריך "לאזן" את רצונם הברור והנחרץ של אותם בוחרים עם עקרון טוהר המידות שבג"ץ פיתח, והכל על מנת לפטר ראש עיר שנבחר באותן בחירות עצמן ברוב מוחץ. התפיסה שלפיה יש לבית המשפט סמכות "לאזן" – באורח חופשי ובהתעלם מקביעות המחוקק – תוצאות של בחירות דמוקרטיות היא תפיסה שאין לה אח ורע בשום מדינה בעולם וגם לא ביסוס בשום תיאוריה חוקתית מוכרת. לא נותר אלא לקוות שהמחוקק ימהר להושיט לשופטי בג"ץ סולם (בדמות חוק שיסדיר השעיה זמנית של ראשי הערים) כדי שיוכלו לרדת מצמרת העץ הטהרני אליו הובילה אותם דוקטרינת הסבירות האיזונית. אחרת, אין שום בעיה להראות כיצד ניתן באמצעות הדוקטרינה הזו לאזן את תוצאות הבחירות לא רק במישור המקומי. ודי לחכימא.