מעצר כאמצעי הרתעה

פורסם לראשונה ב״הארץ״ ביום 20 בינואר 2015

תגובה על מאמר המערכת "מעצר איננו עונש" ("הארץ", 15.1)

ביום עיון שנערך באוניברסיטת חיפה תקפה נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, את מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו על העלייה במספר המעצרים והמעצרים עד תום ההליכים. לדברי ביניש "מעצר עד תום הליכים אינו הישג, ואינו צריך להיכלל במדדים של איכות עבודת המשטרה". מערכת "הארץ" התייצבה לצדה של ביניש.

האומנם אין לראות במספר המעצרים עד תום ההליכים הישג מבחינת המשטרה? במאמר פורץ דרך מ–1968 הצביע גרי בקר, אחד מגדולי הכלכלנים במאה ה-20 ולימים זוכה פרס נובל בכלכלה, על הקשר בין רמת הענישה הצפויה לעבריינים לבין רמת הפשיעה. בקר הראה שהגדלת ההסתברות לתפיסתם והחמרת העונשים הצפויים ירתיעו עבריינים פוטנציאליים. מחקרים אמפיריים רבים תומכים בהיפותזות של בקר. בפרט, במאמר פרי עטינו שהתפרסם ביולי 2014 בכתב העת האקדמי Journal of Public Economics, הראינו שהעלייה במספר המעצרים שביצעה משטרת ישראל כמו גם ההתארכות במשכם, הביאו לירידה משמעותית בפשיעה בישראל. החיסכון השנתי למדינה כתוצאה מהירידה בפשיעה מגיע לעשרות מיליוני דולרים בשנה. 

לאור ממצאים אלו, נראה שראוי להביא בחשבון את מספר המעצרים עד תום ההליכים כאחד ממדדי האיכות של פעילות המשטרה. כמובן, לא ניתן להסיק מהמחקר שלנו שכל מעצר הוא מוצדק, ובוודאי שישנם מעצרים שאינם כאלה. ואולם, לדעתנו יש מקום לאזן בין ההשפעה הרצויה של המעצרים כאמצעי הרתעה לבין ההקפדה הראויה על זכויות העציר. להשקפתנו, שלילה מוחלטת של השימוש במספר המעצרים ומשכם כמדד לאיכות עבודתה של המשטרה, מחמיצה לחלוטין את המורכבות של הדילמה הנוגעת להיקף הראוי של הפעילות המשטרתית, ואף אינה נתמכת מבחינה עובדתית.

ד"ר איתי אטר, אוניברסיטת תל אביב,
ד"ר יהונתן גבעתי, האוניברסיטה העברית,
ד"ר אורן רגבי, אוניברסיטת בן גוריון.