• אלון הראל

כיצד להשיב מלחמה? הערות על טקטיקת המאבק בארגון אם תרצו

ברשימה זו אני בוחן את הסכנות להשכלה הגבוהה הנובעות מהפעילות של תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו". אני בוחן את ההשלכות המשפטיות של ההתנהלות של תנועת אם תרצו. כמו כן אני מעלה השגות לגבי התגובות המתחמקות של האוניברסיטה לנוכח התנהלות זו ואני גם בוחן את הטקטיקות האפשריות לטפל בבעיות הנגזרות מן הפעילות של הארגון הזה והאיום שהוא מציב בפני האקדמיה הישראלית.


כידוע תנועת אם תרצו עוסקת באופן שיטתי בניסיון להלך אימים על האוניברסיטאות ועל המרצים; היא קוראת לפיטורי מרצים בעלי עמדות מרכז או שמאל. כך למשל קראה התנועה להעמיד לדין משמעתי או לגנות את ההתבטאויות של עמירם גולדבלום ושלי כנגד תנועת אם תרצו – התבטאויות אשר פורסמו מחוץ לאוניברסיטה וללא כל קשר לפעילות האקדמית. במקרה מפורסם אחר כנופיות אם תרצו פלשו ללא אישור לשיעור של פרופסור עמירם גולדבלום ושבשו את מהלך השיעור.


החוקיות של קריאות לפיטורין או להליכים משמעתיים מוטלת בספק. למותר לציין כי ההחלטה לפטר אדם או להפלות אדם בשל עמדותיו הפוליטיות מנוגדת לחוקי העבודה של מדינת ישראל. חוק שוויון ההזדמנויות בתעסוקה קובע בסעיף 2(א) כי "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם.....השקפתם, מפלגתם...." האיסור הזה חל על קבלה לעבודה תנאי העבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות וכן פיטורין או פיצויי פיטורין. פגיעה בחוק זה היא גם עוולה אזרחית וגם עבירה פלילית. אם האוניברסיטה תיעתר לקריאות תנועת אם תרצו היא תהיה חשופה לפיכך להליכים אזרחיים ופליליים.


מכאן כמובן לא נובע בהכרח כי קריאה לפטר (במובחן מן ההחלטה לפטר) חשופה להליכים כאלה. עם זאת סעיף 30 לחוק העונשין קובע: "המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה." הקריאות לפיכך לפטר או אפילו לנזוף בעובד בשל השקפותיו או השתייכותו המפלגתית יכולה לפיכך להיחשב בגדר שידול לביצוע עבירה פלילית. לפחות לכאורה נראה כי ראשי אם תרצו הקוראים לפיטורי מרצים שלא כחוק חשופים לפיכך לסנקציות פליליות בשל שידול למעשה עבירה ומן הראוי שפרקליטות המדינה תבחן את החוקיות של התנהגות זו.


הנזק של פעולת אם תרצו איננו מתמצה כמובן בשאלה המשפטית. החרדה של מרצים ובמיוחד של מרצים ללא קביעות מניעה אותם מלפעול פעילות פוליטית ופוגעת לפיכך בשיח הפוליטי בישראל. הטרור שמטילה התנועה הפך כיום להיות שיקול של מרצים בהחלטה אם לחזור או לא לחזור לישראל. בימים בהם ישראל משקיעה משאבים רבים בהחזרת מרצים לישראל מבטיחה התנועה הזו כי אנשי אקדמיה מעולים מן המרכז ומן השמאל הפוליטי לא יחזרו לישראל. זאת ועוד בשיחות שערכתי בחו"ל גיליתי כי הפעילות של אם תרצו משמנת את גלגלי תנועת החרם. תנועת אם תרצו חברה ביחד עם תנועת החרם העולמי לנוון את האקדמיה הישראלית ולגרום לה נזק בלתי הפיך.


ומה עושות האוניברסיטאות? ככלל עד היום הנהלות האוניברסיטאות עמדו כחומה בצורה בין בריוני אם תרצו לבין האקדמיה הישראלית. חריג אחד מצער קרה באוניברסיטת חיפה בה טקס סיום לימודי הבוגר של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה לא נגמר בשירת התקווה. בתגובה פורסמו כתבות ומאמרים בדבר "נטיותיה האנטי-ציוניות והאנטי-ישראליות של האקדמיה". הנהלת אוניברסיטת חיפה הצטרפה למגנים. במכתב בוטה, שעליו חתומים בין היתר נשיאה הקודם של האוניברסיטה, פרופ' אהרון בן-זאב, והרקטור הקודם של האוניברסיטה, פרופ' דוד פרג'י, נכתב כי האוניברסיטה תפעל מיד "כדי שמקרה חריג מעין זה לא ישנה".


התנהלות נרפית זו של אוניברסיטת חיפה לא אפיינה את האוניברסיטה העברית אשר עד היום הגנה על עובדיה באופן אפקטיבי. ואולם בעקבות האירועים האחרונים ניכרת שחיקה מסוימת בנכונות של האוניברסיטה העברית להדוף את גלי הפורעים. כך למשל בתגובה לנכונותי לפעול בהתאם להנחיות שרת המשפטים הופעתי בשיעור עם השלט שתול. הופעתי זו גררה כצפוי גל של דרישות מן האוניברסיטה להעמידני לדין משמעתי. לקלחת הקינות הזו הצטרפו מטבע הדברים גם נציגי אם תרצו. מסיבות לא ברורות פורסם בוואלה כי מהנהלת האוניברסיטה נמסר כי תיעשה בדיקה של הנושא וכי התנהלותי היא בסיס אפשרי להעמדה לדין משמעתי. דומה שבעניין זה ההודעה נמסרה ברשלנות על ידי דוברת האוניברסיטה ללא בדיקה עם גופים משפטיים. זאת ועוד מפרסום בווינט למדתי כי נשיא האוניברסיטה פרופסור בן ששון גינה את התבטאויות המרצים גולדבלום וכסיף ביחס לשרה שקד. אני אינני סבור כי מתפקידה של הנהלת האוניברסיטה לעסוק בביטויים של מרצים שאינם (לדעת הנשיא עצמו) בסיס להעמדה לדין משמעתי. האוניברסיטה איננה צריכה לעסוק כמוסד בטוהר התבטאויותיהם של עובדי האוניברסיטה. לבסוף הצטערתי לשמוע כי נציג האוניברסיטה כיבד בנוכחותו את ישיבת הכנסת שעסקה בהתבטאויות המרצים. כנסת ישראל היא מוסד חשוב ומוערך ועם זאת כשם שהיא איננה עוסקת בניקיון הלבנים שלובשים עובדי האוניברסיטה או איכות הגרביים שהם רוכשים כך אין היא צריכה לעסוק בהתבטאויות הפוליטיות שלהם. אם חפצה כנסת ישראל לשפר את איכות ההשכלה הגבוהה היא רשאית לבחון את הקריטריונים בהם משתמש שר החינוך למינוי סגן יו"ר המל"ג.


שחיקה זו היא מסוכנת בשל האופן שבו תנועות ימין קיצוני פועלות. כל כניעה ולו טקסית בלבד לגחמות של אם תרצו גוררת בעקבותיה שרשרת של לחצים נוספים. הנהלת האוניברסיטה צריכה להבהיר כי תלונות בלתי מבוססות תזכינה לתשובה לפיה התלונה איננה מעלה חשד לעבירה משמעתית וכי תנועת אם תרצו מתבקשת שלא להטריד את רשויות המשמעת בתלונות שאינן מעלות חשד לעבירה משמעתית. הנהלת האוניברסיטה צריכה גם להבהיר כי קריאה לפיטורי מרצים בשל דעותיהם היא בגדר שידול למעשה עבירה וכי המשדלים עלולים להיות חשופים לתביעה פלילית בשל התנהלותם. תשובה זו עשויה בסופו של יום להבטיח שתנועת אם תרצו תפנה את מרצה מן האוניברסיטאות לעבר מוסדות אחרים שאותם היא חפצה להחריב.