• אלון הראל

עת לעשות לה' הפרו תורתך

במסגרת מאמר זה אני רוצה לסקור את האירוע בו הופעתי בשיעור תורת המשפט עם שלט שעליו כתוב 'שתול'. הופעתי זו התפרשה כמחאה נגד החקיקה המוצעת על ידי השרה שקד אשר מחייבת נציגי ארגון שמאל לענוד טלאי במשכן הכנסת. ברצוני לסקור את התגובות להופעתי זו וכן את הטעמים בגינם בחרתי באופן מחאה זה. תיעוד נוסף של הטעמים מצוי גם באתר וואלה.

ב 26 לינואר במסגרת שעור בתורת המשפט הופעתי בכיתה עם שלט שעליו נכתב "שתול". הסטודנטים קבלו את הופעתי בצהלות צחוק וחלקם צילמו את המחזה. יתרת השיעור התנהל כסדרו. לאחר השיעור קבלתי פניות מאתר מעריב וכן מאתר וואלה בשאלות ביחס למניעים שלי להופעה זו. תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו" פרסמו כדרכם קריאות לפטרני ממשרתי וכן פנו בענייני לנשיא האוניברסיטה במכתב מפורט בדרישה לפטרני. גם חבר כנסת אנונימי מר אלי כהן מתנועת כולנו פנה בעניין זה לנשיא בן-ששון. ד"ר רונן שובל תיעד אף הוא את תמונתי בפייסבוק וכן קבע כדרכו ללא כל בדל ראיה כי לאורך השנים היו עשרות תלונות נגדי שאותן האוניברסיטה סירבה לחקור. ד"ר שובל אף הוסיף כי: "אז הנה מצ"ב התמונה שמוכיחה את מה שכולם יודעים - פרופ אלון הראל מנצל את הבמה האקדמית בצורה צינית בשביל להפיץ את עמדותיו. והאמת היא שביחס לאינדוקטרינציה הקבועה שלו ולסגנון הכוחני והאלים הרגיל שלו." - התמונה הזו עוד מתונה."

גברת בר שלו מתנועת אם תרצו שהתלונה הבודדה שלה מהווה כנראה את הבסיס הראייתי "לעשרות התלונות" שהוגשו נגדי הצטרפה לקלחת היגון שסחפה את מנהיגות תנועת אם תרצו. הגברת בר שלו התאוננה על שהגבתי על תלונה שהגישה נגדי בגין פוסט בפייסבוק בו ביטאתי את סלידתי מתנועת אם תרצו. הפניה אליה בשעה 2 בבוקר באמצעות הפייסבוק נראתה לגברת שלו בלתי נאותה ובסיס לתלונה משמעתית נוספת. בשעות אלה אנשי אם תרצו סבורים ככל הנראה כי אזרחים נאמנים צריכים להצדיע לדגל המדינה בעודם שרים את המנון התקווה.

מסע הקינות המתוזמן של תנועת אם תרצו היה עבורי אכזבה מרה. כידוע רבי חמא בר חנינא קבע כי: "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה". אף שאמירה זו מתייחסת ללימוד בחברותא אני מצאתי את האמירה הזו מתייחסת לתובנה העמוקה של ג'ון סטיוארט מיל לפיה ללא וויכוח חי וערני אפילו האמת תהפוך בסופו של יום ל"דוגמה מתה." קיוויתי לפיכך כי גם במחנה אם תרצו ימצאו אלו אשר ירצו להבין טוב יותר את מניעי ואולי אפילו לשכנע אותי כי המעשה שעשיתי היה בלתי ראוי. זעקות הפיטורין לא הצליחו לשרת את התכלית הזו.

הרשו לי לפיכך להעלות שתי סוגיות. ראשית אני מתקשה להבין את פשר התגובות של תנועת אם תרצו. תנועה זו כידוע עומדת מאחורי היוזמה של השרה שקד לתייג את עמותות השמאל. הנכונות שלי לתייג את עצמי באופן וולונטארי איננה אלא הרחבה של הקריאה של אם תרצו לתייג את השמאלנים. כידוע תיוג "האחר" היא מסורת ארוכה. בארצות האיסלם נתבעו לא מוסלמים להבדיל את עצמם באמצעות לבוש שונה. בארצות הנוצריות נדרשו היהודים ללבוש טלאי עוד במאה ה 13. החרדה בשני המקרים הייתה כי הן הלא מוסלמי והן היהודי לא מובחנים מן המוסלמי או הנוצרי והם יכולים לפיכך להיטמע בתוכם. הלוגיקה הזו מנחה גם את השרה שקד וגם את תנועת אם תרצו. השמאלני לא נבדל בדמותו או בצדודיתו מן הפטריוט. יש להגן על הפטריוט מן הסכנות שבהיטמעות של השמאלני בחברה האזרחית על ידי תיוג השמאלנים.

סכנה זו חמורה במיוחד משום שהאויב האמיתי של תנועת אם תרצו איננו כדבריה האנטי-ציונים אלא דווקא הציונים הפטריוטים. תנועת אם תרצו איננה רודפת את יהודי ארה"ב שהתבוללו. היא רודפת דווקא את אלו המעורבים בפוליטיקה הישראלית. הקרן החדשה לישראל מורכבת בעיקרה מיהודים ציונים פרוגרסיביים שאלמלי היו ציוניים לא היו טורחים להשקיע את כספם ומרצם בארגונים ישראליים. ההתקפה של תנועת אם תרצו לא הייתה על קבוצות אנטי-ציוניות כמו התנועה המשותפת, בל"ד או החרדים אלא דווקא על נעמי חזן מן המנהיגות של תנועת מר"צ הציונית. הציונים הפרוגרסיביים מסוכנים יותר מן האנטי ציונים משום שהם נטמעים בקלות בליבת הציבור הישראלי ואפילו (כמו אנשי תנועת "שוברים שתיקה") בצבא הישראלי עצמו. חברי תנועת אם תרצו צריכים לפיכך לברך על נכונותי לתייג את עצמי ובכך להבטיח את טוהר המחנה. הפטריוטי. המעשה שלי כפי שציינתי בראיון בוואלה מממש לפיכך את המורשת הרוחנית ההתבדלותית של השרה שקד.

האם המעשה שלי מהווה פוליטיזציה של האקדמיה? האם זה שימוש בלתי נאות במעמדי האקדמי? כאשר קובלנה זו מגיעה ממחנה אם תרצו נראית הקובלנה מוזרה משהוא. לא הייתה תנועה שתרמה יותר לפוליטיזציה של האקדמיה הישראלית מאשר תנועת אם תרצו אשר קראה לפיטורי מרצים בשל דעותיהם הפוליטיות ואף קראה לתורמים להימנע מתרומות כל עוד האוניברסיטה לא נעתרת לתביעות אלה. עד להקמתה של תנועת אם תרצו לא נתקלתי בקריאות בוטות כל כך לפגיעה בפעילות האקדמית הסדירה של האוניברסיטה. אני דווקא שייך למחנה אשר מקפיד הקפדה יתרה לעסוק בשיעורים ובמחקר באקדמיה בלבד. אלא שתום הלב הליברלי שלי נוצל לרעה וכיום האוניברסיטאות מצויות באיום של ממש. בשעות אלה לימד אותנו תומאס אקווינס כי Necessity Knows No Law ויחד אתו לימדה אותנו המימרה מתהילים "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כי עלינו לפעול פעילות פוליטית דווקא על מנת לשמר את האפוליטיות של האקדמיה הישראלית. במילים אחרות עלינו להפר את הכללים הסדורים של יום יום האוסרים על פעילות פוליטית כדי להבטיח שהאקדמיה הישראלית תשמר גם בעתיד את המסורת האפוליטית שלה.