אני מבקש להעיר הערה על פרשת המל״ג.

נקודת המוצא היא תפקידיו של מל"ג. בעיקרו של דבר, הוא אמור למלא שני תפקידים: האחד, המל"ג הוא גורם מאסדר (רגולטור). עליו לפקח על פעילותו של כל מוסד שמבקש להעניק תארים אקדמיים, כדי לוודא שהרמה האקדמית בו היא נאותה. התפקיד השני של המל"ג הוא להגן על החופש האקדמי. עליו להגן על החופש האקדמי של התלמידים במוסד ולהבטיח יחס נאות כלפיהם של המורים ושל הנהלת המוסד; הוא אמור להגן על החופש האקדמי של חברי הסגל במוסד מפני הגבלה בלתי מוצדקת שלו על-ידי הנהלת המוסד; והמל"ג אמור להבטיח את החופש האקדמי של המוסדות עצמם, מפני התערבות ממשלתית פוליטית. המל"ג אינו מופקד על הקצאת תקציב ההשכלה הגבוהה או על הערכת צרכי השוק בתחומים שונים. בכך עוסקת, באופן חלקי, הוועדה לתכנון ולתקצוב, שהיא גוף עצמאי מן המל"ג.

שילוב התפקידים של המל"ג יוצר אתגר ממשי. הסמכויות שהוקנו למל"ג גורמות לכך שמופעלים על חבריו, ובעיקר על העומדים בראשו, לחצים כבירים, משני כיוונים עיקריים: האחד, ראשי המוסדות להשכלה גבוהה וחלק מחברי הסגל במוסדות עלולים לבקש להקל את עול הפיקוח של מל"ג על פעילותם. בה בעת, שר החינוך, בשם הממשלה, עלול לבקש לצמצם את החופש האקדמי של המוסדות כדי לקדם מטרות פוליטיות, למשל בדרך של הגבלת חופש הביטוי של חברי סגל.

שילוב התפקידים של המל"ג יוצר אתגר ממשי. הסמכויות שהוקנו למל"ג גורמות לכך שמופעלים על חבריו, ובעיקר על העומדים בראשו, לחצים כבירים, משני כיוונים עיקריים: האחד, ראשי המוסדות להשכלה גבוהה וחלק מחברי הסגל במוסדות עלולים לבקש להקל את עול הפיקוח של מל"ג על פעילותם. בה בעת, שר החינוך, בשם הממשלה, עלול לבקש לצמצם את החופש האקדמי של המוסדות כדי לקדם מטרות פוליטיות, למשל בדרך של הגבלת חופש הביטוי של חברי סגל.

מתחייבות מכאן שתי מסקנות עיקריות: ראשית, שר החינוך אינו אמור ליטול כל חלק בהפעלת סמכויות האסדרה של המל"ג. אלה הן סמכויות מעין-שיפוטיות, שכן הכרעה בעניינם של גופים פרטיים קונקרטיים והפעלת שיקול דעת מקצועי. חוק המל"ג מחייב אמנם אישור הממשלה להחלטת המל"ג להעניק למוסד הכרה, אך זוהי סמכות שעיקרה פורמלי גרידא. לאור האמור, מי שממלא את תפקיד סגן היו"ר הוא זה שאמור לעמוד בפועל בראש המל"ג.

המסקנה השנייה היא שהמל"ג בכלל וסגן יו"ר המל"ג בפרט אמורים לזכות להגנה נרחבת. אין להכיר בסמכותו של השר להעביר מתפקידו חבר מועצה או את סגן היו"ר, אלא בגין הרשעה בעבירה חמורה או נסיבות אישיות מסוג זה, שאינן קשורות לאופן הפעלת שיקול הדעת של חבר המועצה במסגרת מילוי תפקידו. יתר על-כן, אין להכיר גם בסמכותה של המועצה להעביר מתפקידו את סגן יו"ר המל"ג. לפחות שני-שלישים מחברי המועצה, שאמורים להיות "בעלי מעמד בשדה ההשכלה הגבוהה", מייצגים את "סוג" המוסדות להשכלה גבוהה שבו הם מכהנים. הדבר יוצר חשש שבהפעלת סמכותם להעביר את סגן היו"ר מתפקידו יתחשבו חברי המועצה גם בשיקולים שעניינם חומרת הפיקוח שמחיל המל"ג על המוסדות להשכלה גבוהה. משום כך, אני סבור שככלל, אין להכיר בסמכותה של המועצה להעביר את סגן היו"ר מתפקידו.

אם מה שפורסם על השתלשלות הדברים בחודשים האחרונים הוא נכון, דומני שהחשש מפני שיקולים זרים לא הופרך. קיים חשש שהאינטרס הציבורי בפעילות תקינה של המועצה להשכלה גבוהה, שחייב לאפשר לסגנית היו"ר להשלים את הקדנציה לה נבחרה, הוקרב על מזבח שני אינטרסים נוגדים: מצד אחד, יתכן שהשר לא היה שבע רצון מן ההגנה שסיפקה המועצה להשכלה גבוהה, בהנהגת סגנית היו"ר, על החופש האקדמי של המוסדות. מצד שני, יתכן שההחלה הקפדנית של סמכויות האסדרה של המל"ג, שהנהיגה סגנית היו"ר שפוטרה, לא עלתה בקנה אחד עם האינטרסים של מוסדות מסוימים להשכלה גבוהה. אולי אין זו רק יד המקרה שהחלטת המל"ג להעביר את סגנית היו"ר מתפקידה ולמנות במקומה חברת סגל שמעמדה האקדמי אינו בכיר זכתה לתמיכה של כל החברים במועצה שמכהנים במוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות.

התוצאה הצפויה עלולה להיות "שירותיות" מוגברת של המל"ג, שאינה אלא צמצום ההקפדה על רמה אקדמית נאותה במוסדות להשכלה גבוהה בהפעלת סמכויות האסדרה; במחיר של הסיכון להגברת המעורבות של גורמים פוליטיים בפעילותם של המוסדות. כלומר, זהו מהלך שמשמעותו החלפת הפיקוח הענייני של מל"ג על פעילות המוסדות, בפיקוח פוליטי, מצדו של שר החינוך. יש אולי מי שסבורים שקל יותר לעמוד בדרישות פוליטיות (כל שנחוץ הוא לשתוק ולא להתבטא בנושאים שנויים במחלוקת) מאשר לעמוד בדרישות אקדמיות מהותיות.

לאור כל זאת, אני סבור שהחלטת המל"ג להעביר את סגנית היו"ר מתפקידה אינה כדין.

ברק מדינה