• אורי הרשטיין

צנזורה במכללת שנקר: הפן המשפטי

להלן תיאור הפרשה בקצרה בהסתמך על דיווחי העיתונות. תלמיד מכללת שנקר – מר ים עמרני – הגיש לאחרונה את יצירת הגמר שלו, שכותרתה "סדינים", לתערוכת בוגרי המכללה. הנה תמונה של (רוב) היצירה:



באחד מחלקי היצירה מופיעה דמות אישה עירומה יושבת. תווי פניה של הדמות ללא ספק מדמים את פניה של שרת המשפטים הגברת איילת שקד. נשיאת המכללה – הפרופסור יעל תמיר – הורתה להסיר את היצירה או לחילופין להסתיר את פניה של הדמות הנשית. כפי שניתן לראות בצדה השמאלי של התמונה למעלה, מר עמרני בחר באופציית ההסתרה, ומה שנראה כנייר דבק שחור הודבק על פניה של הדמות. בעקבות מעשה הצנזורה והשחתת היצירה התפתחה סערה בשנקר ובציבור הכללי סביב השאלה האם צדקה פרופסור תמיר בהחלטה אם לאו.


פרופסור תמיר תומכת את החלטתה בשלושה טעמים עיקריים. הראשון, הגנה על כבודה של השרה שקד כאשת ציבור, בין היתר מטעמים פמיניסטים. השני, שימור סטנדרטים בשיח הציבורי. ושלישית, בטעמים משפטיים. פה אתייחס לפן המשפטי, שלדעתי לא רק משולל יסוד אלא גם הוצג לציבור, לסגל המכללה ולתלמידים בצורה מטעה.


טעמיה המשפטיים של המכללה עומדים על מה שהנהלת שנקר מכנה "חוות דעת משפטית." כפי שפרופסור תמיר הסבירה: "ההחלטה התקבלה על סמך הייעוץ המשפטי שבאופן חד משמעי אמר שיש חשש לפגיעת לשון הרע והטרדה מינית." ואחד מבכירי בית הספר – מר לארי אברמסון – הבהיר "[ש]למרות כל מאמצי לבטל את הצנזורה שהוטלה על הציור, זו תישאר על כנה לאור חוות הדעת המשפטית שהונחה על שולחן ההנהלה", (ידיעת שני ליטמן בהארץ, 20.7.16). הוסיפה וכתבה הפרופסור תמיר כנגד מבקריה: "מהיכן הצדקנות והדרישה שאני אפעל באורח העלול לחשוף את המוסד שאני עומדת בראשו, והיקר ללבי מאוד, לתביעות משפטיות? מה מקורה של הטענה המגוחכת ששיקולים של פגיעה כלכלית עקב תביעה משפטית אינם ראויים?" היא אף נזפה במבקריה בעיתון הארץ על שלא ביקשו ממנה את חוות הדעת המשפטית עליה הסתמכה טרם תקפו אותה. (יולי תמיר, הארץ, 20.7.2016).


במילים אחרות, הנהלת שנקר מציגה עצמה כאילו פעלה באחריות ולטובת המוסד ולטובתו של מר עמרני על סמך חוות דעת משפטית שהתריעה מפני סיכון חד משמעי של חשיפתם לאחריות משפטית של מאות אלפי שקלים ולעבירה על החוק. זו מהות המצג שהציגה הנהלת שנקר לציבור הרחב, לסגל המכללה ולתלמידה: ישבנו, חשבנו, בדקנו את החוק והגענו למסקנה שיש להגן על המוסד. חוק זה חוק ואין מה לעשות.


נשמע סביר, לא?


לצערי, בהצגת הדברים באופן הזה הרושם הוא שהנהלת שנקר לא רק טעתה אלא גם הטעתה את הציבור, את הסגל שלה ואת תלמידיה. אני רק מקווה שלא עשתה זאת ביודעין. אני מבסס את דברי על קריאה באותה "חוות דעת" שקיבלה הנהלת שנקר מיום 19 ביולי השנה ממשרד גלעד שר ושות'.


ראשית, מתוכן חוות הדעת עצמה עולה שמדובר במסמך שנוסח לאחר מעשה – נראה שזו לא חוות דעת שעליה הסתמכה ההנהלה כשהורתה בזמן אמת למר עמרני להסיר או לחילופין להשחית את יצירתו, אלא מסמך שנועד לתת להנהלה תמיכה משפטית בדיעבד או לתמוך בדיעבד באישרור ההחלטה הראשונית. כלומר, נראה שבזמן אמת פעלה הנהלת שנקר ללא אותה חוות דעת משפטית.


שנית, עיון בחוות הדעת עצמה מגלה שכלל לא מדובר בחוות דעת משפטית של ממש. חוות דעת משפטית אמורה להציג את השאלה המשפטית העומדת לדיון, לאחר מכן לסקור את הדין הרלבנטי, ובשלב השלישי והחשוב מכל לבדוק האם החלת הדין הרלבנטי על המקרה הספציפי עלולה ליצור חבות כאמור, תוך מתן הערכה של סיכוי ההצלחה של התביעה. כך יכול הלקוח – במקרה זה מוסד ציבורי – לקבל החלטה מושכלת לטובת המוסד על בסיס מידע משפטי אובייקטיבי. מדובר במסמך פנימי שאמור לא רק לתת טיעונים בזכות עמדת הלקוח וראשיו, אלא גם לאתגר את הבסיס המשפטי של אותה עמדה.


אלא שהמסמך האמור בו נתלית הנהלת שנקר איננו עונה על הקריטריונים האמורים ביחס לחוות דעת משפטית. חוות הדעת מציגה את הדין בצורה חלקית ושטחית, תוך השמטה מגמתית של סעיפים רלבנטיים וללא התייחסות לפסיקה של בתי המשפט ביחס לשאלות המשפטיות שעומדות לדיון. בנוסף, אין כל דיון ויישום של הדין על המקרה הקונקרטי או הערכה משפטית רצינית של סיכויי ההצלחה של תביעה אפשרית. אילו סטודנט/ית שלי היה/תה מגיש/ה לי מסמך כזה בחזות של "חוות דעת משפטית" במסגרת לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, הם היו נכשלים בקורס. להבהיר, אינני טוען שעורכי דין כתבו חוות דעת כושלת, דעתי היא שהם בעצם לא כתבו חוות דעת כלל אלא מסמך בעל אופי אחר שמוצג כאילו היה חוות דעת משפטית.


מכל זאת קשה שלא להסיק שבניגוד לדבריה של הנהלת שנקר לא מדובר במסמך אובייקטיבי שנועד לגיבוש הכרעה אלא במסמך שנועד לגבות החלטה שכבר התקבלה. דהיינו, על פניו ובניגוד לדברי הנהלת המכללה, לא מדובר בחוות דעת לצורכי הליך פנימי מושכל שעל פיו משפטית לא היה מנוס מקבלת ההחלטה שהתקבלה, אלא באמצעי תפור שמטרתו לשמש את הנהלת המוסד ככלי במאבק כוחות בתוך ומחוץ למוסד.


לבסוף, בניגוד למצג של הנהלת שנקר, סיכויי ההצלחה של תביעות נגד המכללה ומר עמרני במקרה זה נמוכים מאוד. בעניין לשון הרע, ידוע הוא שבתי המשפט מצמצמים את תחולת החוק הן כשמדובר בביטויים שעניינם אנשי ציבור והן ביחס לביטויים שהם בגדר הבעת דיעה או ביטוי אומנותי וסאטירי. ולכן לאור פסיקת בתי המשפט הסיכוי ששופט/ת בישראל היה/תה קובע/ת שיצירתו של מר עמרני היא בגדר לשון הרע הוא, לדעתי, זניח. וזה מבלי שהזכרנו משוכות אחרות שתביעה כזו תהיה חייבת להתמודד עמן, כגון הגנת תום הלב שיכול והיתה עומדת או האם – מבחינה משפטית ולאור הפסיקה – יש בכלל ביצירתו של מר עמרני מישום ביזוי. מה שממש לא ברור. מיותר לציין שאין דברים אלו מוזכרים ב"חוות הדעת".


בנוסף מזכירה חוות הדעת שני סעיפים מהחוק למניעת הטרדה מינית. האחד – סעיף 3(א)(5א) – מצוטט באופן חלקי ומגמתי תוך השמטת ההגנות הרלבנטיות שסיכוי טוב שהיו מופעלות בעניינו של מר עמרני. ובכל מקרה ספק אם אותו סעיף, שנועד ככל הנראה להתמודד עם התופעה החדשה של "פורנו הנקמה", בכלל חל על המקרה הנדון. הסעיף השני הוא סעיף 3(א)(5) לאותו חוק, שקובע שהטרדה מינית היא: "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". החלת סעיף זה על המקרה של מר עמרני תהיה בגדר הרחבה קיצונית של תחולת החוק שחורגת באופן חריג מהאופן בו הלכות הטרדה מינית מפורשות תדיר על ידי בתי המשפט בארץ ובעולם. לא בכדי חוות הדעת לא מביאה ולו תקדים אחד לתמוך בפרשנותה החריגה.


בקיצור, לעניות דעתי לא שנקר ולא מר עמרני היו מצויים בסכנה ממשית או "חד משמעית" לחבות נזיקית.


להבהיר, לא ביקרתי כאן את ההחלטה לצנזר את מר עמרני – החלטה לה אני מתנגד מטעמים שונים – אלא את השימוש המטעה לכאורה שעשתה ההנהלה של שנקר בטענות ובמסמכים משפטיים. אך אומרים:


It's not the crime, it's the cover up.


חשוב שהסגל והתלמידים של שנקר וכן הציבור הרחב ידע: מוצדק או לא, לא החוק הוא שכפה על שנקר לצנזר את מר עמרני. שנקר עשתה זאת לבדה.