• אורי הרשטיין

על דירוג בתי ספר למשפטים ומועמדותו של אלכס שטיין לבית המשפט העליון

אינני מכיר את אלכס שטיין. מעולם לא נפגשנו. ובכלל, העובדה שהוא מועמדה של שרת המשפטים שקד היא טעם חזק בעיני לחשוש ממינויו לבית המשפט העליון. ועדיין. דבר אחד מקומם אותי בסיקור העיתונאי את מועמדותו. נדמה שבשלב זה כל כתבה בעיתון ׳הארץ׳ (ואף בפרסומים אחרים) בעניין מועמדותו של שטיין טורחת לציין את ״הדירוג״ של בתי הספר למשפטים בארה״ב בהם היה או הינו חבר סגל לאחר עזיבתו את משרתו באוניברסיטה העברית לפני כ-15 שנים. שטיין לימד בבית הספר למשפטים קרדוזו של אוניברסיטת ישיבה (היהודית) שבניו יורק ולאחר מכן בבית הספר למשפטים בברוקלין (מדורגים נכון להיום 65 ו- 88 בהתאמה). די ברור שהמטרה של ציון דירוגים אלו היא להפחית ממעמדו האקדמי של שטיין בעיניי הציבור. חשוב להבהיר שמדובר בקשקוש גמור.


ראשית, מהו אותו דירוג? מדובר בדירוג השנתי של ה- US News and World Report, שהוא אומנם המשפיע ביותר בארה״ב אולם מסוכן ללמוד ממנו על האיכות האקדמית של המוסדות המדורגים וחבריהם. ראשית, רק 40% מהציון בדירוג קשורים לאיכות אקדמית. 60% מהציון קשורים בגורמים בלתי אקדמיים בעליל כמו נתוני קבלה, פרמטרים שונים המעידים על האמצעים הכלכליים של המוסד, משאבי ספרייה, ואחוזי מעבר בחינות לשכה. אין דירוג שאני מכיר שיש עליו יותר ביקורת וסלידה במעגלים אקדמיים מאשר הדירוג הזה. בוודאי כשמבקשים ללמוד ממנו על איכות מחקרית.


שנית, נדמה גם שכותבי המאמרים בעיתונות הישראלית על שטיין מנסים לרמז שבכך שעבר מקרדוזו (דירוג 65) לברוקלין (דירוג 88) הוא בעצם התדרדר איכשהו או שיש בכך לעלות סימן שאלה סביב עזיבתו את קרדוזו. אחרי הכל, מדוע יעזוב פרופסור למוסד מדורג נמוך יותר באותה העיר? אולם כל מי שנמצא במעגלים הפנימיים של האקדמיה האמריקאית יודע שאוניברסיטת ישיבה מצויה בבעיות כלכליות קשות, כולל בית הספר למשפטים קרדוזו, עד כדי שמועות על חשש לסגירת בית הספר (מה שמסביר דרך אגב את הירידה של קרדוזו בדירוג בשנים האחרונות מסביבות מקום 50). אינני יודע מהן נסיבות מעברו של שטיין לברוקלין מקרדוזו, אולם בעייני העובדה ששטיין הצליח לקבל עבודה באותה עיר דווקא מעידה על ההערכה עליו בברוקלין ולא, אני מניח, על היעדרה בקרדוזו השרויה במשבר. מה גם שמעברים בתוך האקדמיה הם דבר שכיח, לא בלתי סביר שברוקלין הציעו לשטין הצעה נדיבה, והוא בחר לקבלה.


שלישית, ידוע לכל מי שמכיר את הקהילייה האקדמית המשפטית בארה״ב שרמתם האקדמית הממוצעת של חברי הסגל באוניברסיטאות שבניו-יורק גבוהה מאשר המוניטין והאמצעים של המוסדות בהם הם מלמדים. זה נובע מעצם העובדה שאנשים רבים מעדיפים להתגורר ו/או לעבוד בניו-יורק מאשר במקומות רבים אחרים בארה״ב. האם אתם לא הייתם מעדיפים להיות בניו-יורק – בוודאי כישראלים ומהגרים – ולעבוד במוסד קטן יותר המדורג 80 מאשר במוסד המדורג 30 ונמצא נגיד בבלומינגטון אינדיאנה?


כמו כן, להיות מדורג 50-90 בקרב בתי הספר המדורגים בארה״ב זה די טוב. צריך לתת את הדעת לגודלה של האקדמיה המשפטית האמריקאית. חישבו רגע על ישראל בה יש 13 בתי ספר למשפטים. מבלי להיכנס עמוק מדי לוולגריות של דירוגים, מקובל לחשוב שבתי הספר הטובים ביותר למשפטים בישראל הם חמישה: האוניברסיטאות (העברית, בר אילן, חיפה, ותל אביב) והמרכז הבינתחומי. וישנם מוסדות איכותיים נוספים. בארה״ב יש מאות בתי ספר למשפטים. רק 200 מהם מדורגים. כך שלהיות מדורג 50-90 בארה״ב משמעו להיות מדורג בשליש ואולי אף ברבע העליון של המוסדות בארה״ב. במונחים ישראלים, המקבילה היא ללמד במרכז הבינתחומי או אפילו באחת ואולי אפילו שתיים מהאוניברסיטאות. האם מישהו היה חושב כאן להרים את האף על מועמד מאחד מהמוסדות הללו כפי שעושה עיתון ׳הארץ׳ (במרומז) על מוסדות בארה״ב? הגם ששטיין היה בעברו פרופסור באוניברסיטה העברית, המוסד ממנו יצאו רוב שופטי העליון של מדינת ישראל לדורותיו.


ובכלל, ממתי בוחנים את איכותו של איש מקצוע וותיק על בסיס השיוך המוסדי שלו כאשר יש בנמצא מקורות מהימנים הרבה יותר על איכותו של המועמד כאינדיבידואל? הקובע הוא הרקורד והמוניטין של שטיין. לא של המוסד בו הוא מלמד.