עוד על מקצועיות משפטית ונייטרליות מוסרית

כבר כתבתי, גם כאן (למשל כאן, כאן, ו- כאן), על האכזבה העמוקה מהמקצוע, ומחלק מהעוסקים בו שאינם מראים מצפון משפטי – ודאי לא מוסרי – מינימלי. גם על תחושת העלבון והכשלון כמורה.

אז הנה עוד סיפור אחד, על קבוצה ממתמחי/ת בית המשפט העליון, שאם מי מהם היה מתלמידיי, נכשלתי בהוראתו כשלון חרוץ. מצד שני, גם אלון ספיר היה מתלמידינו, אז אולי יש עוד תקווה למקצוע.

סיפור מדהים על אליטה משפטית (צעירה), על עיוורון לעוול ולסבל שמלווה ברגישות יתר לנימוסים והליכות, וגם על אומץ של מי שלא מהסס להיות בעמדת המיעוט, לראות את ערוותו של המלך, לצעוק, ולהיות מסולק מקבוצת הפייסבוק היוקרתית.