• אלון הראל

אתיקה של חיסונים: הפספורט הירוק

בנייר עמדה זה אני רוצה לפרוש את עמדתי בעניין חיסונים ובמיוחד הפספורט הירוק והפריווילגיות שהוא יעניק למתחסנים. אני מודה לחמשת הכותבים שפרסמו במסגרת בלוג זה נייר עמדה: חיסונים, התניות ונשיאה בעלויות (להלן נייר עמדה: חיסונים) אשר על מקצת מהנחותיו וממסקנותיו אני חולק.[1] נייר זה יעסוק אך ורק בשאלה האתית ולא בשאלות המשפטיות שאף הן נדונו ביסודיות בנייר עמדה חיסונים. אפתח בכמה אי דיוקים ניסוחיים-טכניים ולאחר מכן אעלה את הביקורת המרכזית שיש לי על הניתוח שנעשה בנייר עמדה: חיסונים.


בפסקה המוקשית ביותר בנייר עמדה חיסונים. קובע נייר העמדה: "אין לאדם זכות קנויה לשבת במסעדה או במופע תרבות". אני אינני יודע מהי זכות מוקנית במובחן מזכות שאיננה מוקנית. ואולם להבנתי ככלל יש לאדם זכות להשתתף בכל פעילויות חברה ובידור הניתנות על ידי ספקי שירות ציבוריים או פרטיים אלא אם כן יש טעמים חזקים מאוד לשלול ממנו זכות זו. השתתפות פעילה בחיי החברה והציבור על בסיס שווה לכל אדם היא זכות יסוד המוגנת גם על ידי שורת חוקים כגון חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים. השאלה איננה אם זכות כזו קיימת אלא מהן הנסיבות בהן יש מקום להגביל או להסדיר את הזכות הזו ומי צריך לשאת בעלויות ההגבלה.


חיסון נעשה באמצעות החדרת מחט וחומר מחסן לגוף האדם. כידוע עקרונות היסוד של השיטה המשפטית שלנו מגנים בקפידה על גוף האדם ומקנים זכות לחדירה כזו במקרים נדירים ביותר. השאלה עלתה בהקשרים שונים כאשר המפורסם בהם היא השאלה של כפיית עירויי הדם לעדי יהווה ובמיוחד לילדיהם (ראו ספרו הנפלא של איין מקיואן: טובת הילד). אין זה פלא לפיכך כי הכותבים נמנעו בתבונה מלהמליץ על סנקציות פליליות כנגד אלו שלא מתחסנים.[2] במקום זאת הכותבים הסתפקו בהגבלות שיוטלו על לא מתחסנים כאשר תכליתם של ההגבלות היא להגן על הציבור כולל על אלו שאינם יכולים להתחסן מסיבות רפואיות (כגון אנשים בעלי מחלות רקע או ילדים שאינם רשאים להתחסן) וכן על מיעוט המתחסנים אשר ביחס אליו החיסונים אינם אפקטיביים. כמו כן תכלית ההגבלות היא להטיל עלויות על ההחלטה שלא להתחסן ובכך לתמרץ אנשים להתחסן.


סלע המחלוקת העיקרית ביני לבין כותבי המסמך נוגע לטענה כי את עלויות אי ההתחסנות יש להטיל על הלא מתחסנים ולא על המדינה. לדעתם של הכותבים השתת עלויות ההחלטה שלא להתחסן על הלא מתחסנים ראויה הן משום שהשתת עלויות אלה על אחרים אינה הוגנת, והן משום שהיא תבטיח שהבוחרים שלא להתחסן ישקללו בקבלת ההחלטות שלהם את העלויות האמיתיות של החלטות אלה.


לטעמי אין במאמר נתונים שיאפשרו לנו לקבוע האם יש מקום להטיל את כל עלויות אי ההתחסנות על הלא מתחסנים. אפתח בהערת אזהרה. הכותבים מציינים כי "להחלטה שלא להתחסן יש עלויות חברתיות משמעותיות ביותר." הם גורסים כי הטעם להטלת העלויות על הלא מתחסנים היא העובדה שהחלטתם זו מטילה עלות על המתחסנים. ואולם לימדנו עוד רונאלד קוז כי קביעה זו לכשעצמה איננה יכולה אף פעם לשמש טיעון שהרי בכל מקום בו קבוצה A מטילה עלות על קבוצה B (הלא מתחסנים מסכנים את המתחסנים) הסדרה אשר תגביל את זכויות קבוצה Aתטיל עלות על קבוצה B(הטלת הגבלות על הלא מחוסנים תטיל עליהם עלות לטובת האינטרסים של המתחסנים). מכאן שהאמירה כי הלא מתחסנים מבחירה מטילים עלות על המתחסנים (ועל הלא מתחסנים מכורח) היא אמנם נכונה אך איננה מועילה משום שכל הסדר משפטי שהוא איננו אלא הטלת עלות על קבוצה אחת לטובתה של אחרת.


הנתונים החסרים לנו בהקשר זה שבלעדיהם אין לקבוע מסמרות בעניין הם הטעמים לאי ההתחסנות של הלא מתחסנים מרצון. הסבה שטעמים אלה חשובים משום שרק אז ניתן לקבוע באופן רציני מהן עלויות ההתחסנות עבור הלא מתחסנים ורק כך ניתן לגבש עמדה לגבי חלוקת העלויות בין המתחסנים והלא מתחסנים. אוסיף ואומר כי אחד המאפיינים הפחות מוצלחים של המסמך הזה כמו גם של מסמכים אחרים של תומכי ההתחסנות הוא חוסר הנכונות להקשיב וללמוד ובמיוחד העדרה של סקרנות מדוע אנשים לא מתחסנים. הנחת היסוד הסמויה הנודפת מן המסמך היא כי מדובר בגחמה לא רציונלית ולכן לא ראויה למחשבה רצינית. אולי אינדיקציה לחוסר סקרנות זה מצאתי בעובדה שלצורך כתיבת מאמר זה חיפשתי באינטרנט לשווא מחקר שבחן את השאלה הזו באופן מדעי ולא מצאתי דבר. הרשו לי לפיכך לנחש.


יש להניח שמקצת הלא מתחסנים עושים זאת מטעמי עצלות או חוסר תשומת לב. ניתן אולי להגדיל את שיעור המתחסנים על ידי הגדלת הנגישות של החיסונים ואני משוכנע שלאיש לא תהיה התנגדות להשקעה אשר תבטיח שגם הבטלנים יתחסנו. בנוסף לאלו יש קבוצה לא מבוטלת בגודלה שהיא חשדנית כלפי החיסונים ואיננה מסתפקת מטעמים שונים (חלקם מופרכים וחלקם סבירים) בניסיונות המדעיים שנעשו עד עתה. ואולם מחוץ לבטלנים ולחשדנים יש שתי קבוצות עיקריות שאינן מתחסנות הקבוצה האחת הקטנה יחסית היא ליברטריאנים קיצוניים (אף שלמרבה הצער היא הולכת וגדלה בישראל בשנים האחרונות בעיקר בשל תרומות מאסיביות מארגוני ימין זרים). קבוצה זו איננה מתנגדת לחיסונים ככאלה אלא לכפיית החיסונים על ידי המדינה. אי ההתחסנות שלהם נועדה לבטא את העצמאות המחשבתית שלהם ואת התנגדותם לכפייה על ידי המדינה. אינני סבור שהאינטרס שלהם הוא חשוב דיו כדי לסטות ממסקנות ניר עמדה: חיסונים.


הקבוצה השניה היא קבוצה המתנגדת מטעמים אידאולוגיים להחדרת חומרים מלאכותיים לגוף האדם הקיצוניים שבהם ימנעו מכל אוכל מעובד או אפילו מבושל וימנעו משימוש בתרופות או בסבונים. המתונים יותר יאכלו אוכל מבושל אך טבעוני וימנעו במידת האפשר משימוש במוצרים מעובדים. זהו חלק מתפיסת עולם ומאורח חיים כולל שחיפוש מהיר באינטרנט יחשוף את מרכזיותו בשיח של הלא מתחסנים. בין אלו יש הרואים באורח חיים זה חשיבות משום שעל האדם להשתלב בטבע ולא למרוד נגדו ואחרים רואים זאת כדרך חיים המחברת אותם אל האני העצמי, האמתי שלהם. המדובר הוא בקבוצה שיש לה מחויבות אידאולוגית עמוקה שאיננה בגדר גחמה אזוטרית אלא היא חלק ממערכת אמונות, מנהגים ואורחות חיים – במילים אחרות מעין דת. אין לי כל כוונה להגן על אורח החיים הזה או לטעון בזכותו ואולם, אורח חיים זה זכאי לטעמי להגנה כמו אמונה דתית. מכאן שהקביעה של ניר עמדה: חיסונים כי שלא בדומה לאפליה על בסיס דת "הבחנה בין לקוחות מחוסנים ולא מחוסנים היא שוני רלבנטי: פרי בחירה הניתנת לשינוי בקלות" היא שגוייה. לאמיתו של דבר פגיעה בלא מתחסנים דומה מאוד לאפליה על בסיס דת ואיננה פרי בחירה הניתנת לשינוי בקלות.


לצורך הדגמה הניחו כי אחד ממרכיבי החיסון הוא שומן חזיר וכתוצאה מכך יהודים דתיים וכן צמחוניים אינם חפצים להתחסן. נראה שבמקרה זה רבים מאתנו יאמרו כי אף אם יש מקום להטיל הגבלות נחוצות על הלא מתחסנים לפחות מקצת מן העלות של אי ההתחסנות צריכה ליפול על החברה או על בעלי העסקים ולא על הלא מתחסנים. כך למשל (בהנחה שיש לכך תמיכה אפידמולוגית) ניתן לחייב בעלי עסקים לאפשר ללא מתחסנים לאכול מחוץ למסעדה, תחת כיפת השמיים.


יהיו כאלו שיחלקו על הטענה המוסרית העומדת בבסיס ההסתייגות שלי ויאמרו כי על אדם לשאת בכל העלות של האמונות האידאולוגיות שלו. זו עמדה אפשרית אף שאני סבור שהיא שגוייה. ואולם טרונייתי נגד נייר העמדה כמו גם נגד רבים מתומכי ההתחסנות היא הנחת היסוד הסמויה שאי ההתחסנות היא גחמה לא רציונאלית ולכן יש להתייחס אליה כבחירה שאת מלוא עלותה יש להטיל על הלא מתחסנים. קביעה זו אף שלא נאמרה במפורש עומדת במידה רבה בבסיס השיח של תומכי ההתחסנות.


וחוץ מזה לכו להתחסן!


[1] אני מודה לידידי דוד הד על הערות מועילות על דרפט קודם של מאמר זה. [2] להפתעתי בשיחה שנערכה בקבוצת ווטאפ הועלתה האפשרות להטיל סנקציות פליליות על הלא מתחסנים. העובדה שאפשרות זו עלתה כאפשרות ריאלית מעידה על הלהט הקיצוני והאנטי ליברלי של מקצת מתומכי החיסונים, למותר לציין שלהט דומה ניתן למצוא גם בקרב הלא מתחסנים. שאלה מעניינת היא האם יש מקום להטיל סנקציות אזרחיות-נזיקיות על הלא מתחסנים. לכך היו תקדימים במקרים אחרים כגון מקרים של הדבקה במחלת מין. בפועל סנקציות כאלה עשויות להיות קשות מן הסנקציות הפליליות. עם זאת שיקולים פרקטיים כמו הקושי לגלות את שרשראות ההדבקה הופך סנקציות אלו ללא אפקטיביות.