• נטע ברק-קורן

פסק הדין אודות ההפרדה המגדרית באקדמיה: לקראת משפט חוקתי אמפירי

[רשימה זו פורסמה לראשונה ב- ICON-S-IL Blog‏ (18.7.2021)]


לפני כשלוש שנים, בתחילת 2018, נתקלתי במקרה בסקר שביצעה המל״ג על מנת לאמוד את עמדות האוכלוסייה החרדית ביחס ללימודים אקדמיים בהפרדה מגדרית. כחוקרת שהתמחותה במחקר אמפירי של המשפט החוקתי, וכמי שחקרה לא מעט את החברה החרדית בשנים שקדמו לכך, שמחתי לגלות כי המל״ג ביצעה מחקר אמפירי בסוגיה מרכזית כגון זו. אולם ככל שהעמקתי בקריאה, השמחה התחלפה בחשש כבד כי מסקנות הסקר אינן מהימנות. מפגש ראשוני זה הוליד מאמר שביקר את התשתית העובדתית של מתווה ההפרדה של המל״ג.[1]


לצד חשיפת הכשלים היסודיים בסקר המל״ג, החידוש המרכזי במחקר היה טענתי כי ״הפרדה מגדרית״ היא מושג עמום ורב-משמעי, אשר עשוי להתפרש בדרכים שונות לאנשים שונים, ולפיכך יש לבחון את עמדות החרדים המתעניינים בלימודים אקדמיים כלפי שלושה מישורים שונים של הפרדה מגדרית (לכל הפחות): כיתות הלימוד, מרחב הקמפוס, ומגדר המרצים/ות. ממצאיי הראו כי מישורים אלה מובחנים זה מזה: חרדיות וחרדים המעוניינים בלימודים אקדמיים (וגם אלה שלא) אינם רואים את כלל ההפרדות כנחוצות באותה מידה. מבין השלוש, הפרדה בכיתות הלימוד נתפסה כנחוצה במידה הרבה ביותר (44% מהמשיבים ראו אותה כהכרחית, לעומת 80% בסקר המל״ג), בעוד שהפרדה מחוץ לכיתות, בשטח הקמפוס, נתפסה כנחוצה הרבה פחות (23.4% מהמשיבים), והדרת מרצים מהמגדר השני מכיתות הלימוד נתפסה כנחוצה על ידי מיעוט קטן (16% מהמשיבים). במאמר הדגשתי כי ״מטרתו של המחקר הנוכחי אינה לספק תשובות פסקניות לקובעי המדיניות אלא לעורר שאלות חשובות שלא נדונו עד כה ביסודיות מספקת״ והמלצתי למל״ג ״לבחון סוגיה זו בחינה אמפירית מלאה וניטרלית.״[2]


עוד ייכתב רבות על פסק הדין שניתן בבג״ץ בשבוע שעבר בעניין ההפרדה המגדרית באקדמיה.[3] מטרתה של רשימה זו אינה לבצע ניתוח מלא של הפרשה, אלא להאיר בה זווית מסוימת: התפתחותו של זרם חדש במחקר החוקתי – מחקר חוקתי אמפירי – ותרומתו המכרעת להכרעה בעתירות.[4] בשורות הבאות אגולל את סיפורו של המחקר החוקתי האמפירי בפרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה, אראה כיצד אומץ בידי הצדדים, השפיע על גורמים חיצוניים להליך, ועיצב את פסק הדין הסופי. אטען כי מכלול זה מעיד הן על החשיבות הגדולה בייזום מחקרים חוקתיים אמפיריים נוספים, הן על הצורך בטיוב המידע האמפירי הנאסף בידי הרשות ובציוד השופטים בכלים לניתוח והבנה של מחקר אמפירי.


גלגולו של המחקר האמפירי בפרשת ההפרדה באקדמיה

המאמר אודות הכשלים במחקר המל״ג והממצאים החלופיים בדבר ההבחנה בין מישורי ההפרדה השונים נכתב והתקבל לפרסום בהמשך שנת 2018, ובאופן מיידי ומפתיע זכה לתהודה גדולה מאוד. כתבה שפורסמה אודותיו ב״הארץ״[5] גררה תגובות וחילופי דברים בפורומים אקדמיים וחוץ-אקדמיים[6], ומשרדי ממשלה וחברי כנסת משני צידי המפה הפוליטית גילו עניין רב במחקר ובממצאיו. באותה תקופה, היו מונחות על שולחנו של בית המשפט העליון שתי עתירות עיקריות נגד מתווה המל״ג לחרדים באקדמיה: עתירה של חברי סגל אקדמי ובראשם ד״ר יופי תירוש, שהתנגדה להפרדה המגדרית באקדמיה באופן גורף, ללא הבחנה בין כיתות הלימוד, המרצות/ים, ומרחב הקמפוס,[7] ועתירה של פורום קהלת, שביקשה להתיר למוסדות לקיים הפרדה מגדרית באופן גורף, ללא כל סייג.[8]


העתירות היו תלויות ועומדות באותה שעה ושני הצדדים גילו עניין במחקר. העותרים כנגד ההפרדה ראו במחקר תמיכה משמעותית לעמדתם והגישו אותו בהודעה מעדכנת מטעמם לבג״ץ. הגם שמרבית טענותיהם לא נגעו לתשתית העובדתית שביסוד החלטת המל״ג אלא להיבטים נורמטיביים ועקרוניים של ההפרדה המגדרית באקדמיה ובכלל, המחקר עיבה את גוף טענותיהם בדבר פגמים בהליך קבלת ההחלטה המנהלית והעלה ספקות של ממש בדבר נחיצות ההפרדה המגדרית בהיקף ובמתכונת בה יושמה בשטח.


גם פורום קהלת גילה עניין רב במחקר. עורך הדין שייצג בעתירה ביקש לשוחח על המחקר ולהתייעץ בדבר ביצוע מחקר נוסף.[9] פורום קהלת אימץ את ההבחנה שביצעתי בין שלושת מישורי ההפרדה והסכים כי יש לבחון את עמדות הציבור החרדי ביחס לכל מישור בנפרד, אולם סבר שייתכן שדרך ניסוח שונה של השאלות תחשוף שלמעשה ההפרדה נחוצה יותר מכפי שמצאתי במחקרי. סייעתי לעורכי הדין של פורום קהלת בהעברת כלל חומרי המחקר לידיהם והערתי לבקשתם על טיוטת השאלון שיצרו, שהתבססה על השאלון שלי (חלק מהערותיי התקבלו וסייעו לשפר את מחקרם, ואחרות לא).[10] פורום קהלת אף בחר להשתמש בשיטת איסוף נתונים זהה לזו בה השתמשתי במחקרי – גיוס משתתפים חרדים בדואר אלקטרוני באמצעות חברת סקרים – על אף הביקורות והשאלות שהופנו כלפי שיטה זו, כולל, בשיחות מקדימות, מצד פורום קהלת עצמו. זאת, כנראה, לאחר שהשתכנע מתשובותיי – שסופקו באריכות במאמר עצמו וגם בעל פה – כי מדובר בשיטה מהימנה לאיסוף נתונים בסוגיה זו.[11]


כך או כך, עד מהרה התברר כי גם כאשר משנים את הצורה בה נשאלת השאלה, ועל אף ההטיה הגלומה לדעתי בדרך בה נשאלו השאלות בסקר קהלת,[12] התשובות שמתקבלות קרובות מאוד. כך, סקר קהלת (אשר כונה בבג״ץ סקר דיסקין, על שם פרופ׳ אבי דיסקין שחתם על התצהיר מטעמם לבית המשפט) מצא כי 86% מהמשיבים החרדים מחזיקים בעמדות חיוביות ו/או אינם שוללים למידה עם מרצה מהמגדר השני (המקבילה של 84% במחקר ברק-קורן[13]) וכי 63% מהמשיבים החרדים מחזיקים בעמדות חיוביות ו/או אינם שוללים למידה בקמפוסים בהם רק הכיתות מופרדות והמרחב הציבורי אינו מופרד. מאחר וסקר קהלת מיזג בין שאלת הכיתות לשאלת המרחב הציבורי בקמפוס, לא ניתן להשוות את נתוני הסקרים בצורה מלאה (במחקר ברק-קורן, 66% מהמשיבים לא ראו בהפרדה בכיתות גורם מכריע ו-76% לא ראו בהפרדה בקמפוס גורם מכריע).[14]


כתבתי עוד בעבר בבלוג זה על ההשוואה בין שני הסקרים.[15] לצערי, פורום קהלת בחר לנסות ולמסגר את נתוני הסקר כשהגישם לבג״ץ כשונים מהותית מהנתונים של סקר ברק-קורן, תוך ניסיון לבטל את הממצאים המקוריים באופן מוחלט,[16] ומבלי להכיר או למצער לדון במשמעות של הישענותו המתודולוגית העמוקה על סקר ברק-קורן (למשל לעניין תיקוף הדגימה באמצעות דוא״ל),[17] בחפיפה הנרחבת בממצאי הסקרים, או בסיוע (ללא תשלום) שתרמתי לתהליך תכנון הסקר.


בעקבות המחקר גם התאחדות הסטודנטים ביצעה לראשונה מחקר משלה בסוגיה,[18] וגם משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים החליט לבצע מחקר משלו,[19] מתוך הנחה שממצאי מחקרי עשויים להיות רלוונטיים לא רק לאקדמיה אלא גם לעיצוב הכשרות תעסוקתיות שמציע המשרד (גילוי נאות: משרד הרווחה ביקש ממני לסייע ולייעץ, ללא תשלום, לגיבוש מחקר זה). כלל המחקרים – הגם שכל אחד מהם ניחן בדגשים שונים, בוצע באוכלוסיות שונות, שאל שאלות שונות, והתאפיין במגבלות שונות – איששו את הטענה המרכזית במחקרי לפיה הציבור החרדי מבחין בין מישורים שונים של הפרדה מגדרית, ובאופן ספציפי רואה את ההגבלות על מגדר המרצה כנחוצות במידה הפחותה ביותר.


בינתיים, בעתירה בבג״ץ הורחב ההרכב ביום 20.1.2019 והוגשו הודעות מעדכנות, אולם המל״ג נמנעה מאיסוף תשתית עובדתית חדשה ומהימנה, המתקנת את ליקויי קודמתה. כעולה מפסק הדין, המל״ג ביקשה להיאחז בסקר המדובר של משרד הרווחה, אף על פי שבוצע בהקשר לא אקדמי (הכשרות תעסוקתיות בסיסיות) ובאוכלוסייה שונה (נטולת שאיפות אקדמיות), ועל אף שממצאיו אינם תומכים בנחיצות מדיניות ההפרדה הגורפת הנהוגה בקמפוסים החרדיים, ומבחינים אף הם בין מישורים שונים של הפרדה מגדרית.


חשיבותו של המחקר החוקתי האמפירי להכרעת פסק הדין

סקירה זו ממחישה כי פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בבג״ץ מהווה נקודת ציון לא רק בסוגיית ההפרדה המגדרית, אלא גם בהתפתחות הזרם המחקרי החדש אותו אני מכנה ״משפט חוקתי אמפירי״. במקרה הנוכחי, המחקר האמפירי שינה את טיעוני הצדדים והשפיע על גורמים שאינם צד להליך, כולל משרדי ממשלה, עוד טרם ניתן פסק הדין. פסק הדין הוא נקודת ציון חשובה בהשתלשלות זו, מכמה סיבות.


ראשית, כבר על פני הפסק ניכר כי ארבעה מתוך חמשת השופטים (מלצר, אלרון, פוגלמן וברון) אזכרו, במפורש או במשתמע, את המחקר האמפירי שביצעתי ואלה שבאו בעקבותיו, כפי שאפרט בהמשך.


שנית ומהותית, שופטי הרוב אימצו את ההבחנה המושגית והאמפירית שטבעתי במחקר בין שלושה מישורים שונים של הפרדה מגדרית, והפכו אותה להכרעה נורמטיבית, אשר מתירה הפרדה בכיתות הלימוד ושוללת אותה במרחבי הקמפוס וביחס למגדר המרצה, ובפרט שוללת את האיסור על הוראת מרצות בפני כיתות גברים. חלק מהקוראים עשויים לסבור כי הכרעה זו משקפת את כשל ה-is-ought המפורסם וחלק אחר יראה בכך סימן לפרגמטיות רצויה (חלקי, כפי שכתבתי בעבר, במחנה הפרגמטי, אם כי פסק הדין אינו חף מפגמים). אולם, כך או כך, נראה כי המחקר היה המכונן המרכזי של מהלך זה, שכן הבחנה משולשת זו לא הייתה נוכחת בחומר המשפטי קודם בואו של המחקר לעולם.


ביחס לעתירות, הרי שההבחנה הנורמטיבית בין כיתות, קמפוס, ומרצים נעדרה הן מטיעוני תירוש, הן מטיעוני קהלת, שכן שני הצדדים הציגו עמדות גורפות ביחס לאיסור והתרת ההפרדה; באשר למל״ג, הרי שעל הנייר החלטת המל״ג המקורית תיחמה את ההפרדה לכיתות בלבד, אולם העמדה שהוצגה על ידי המל״ג בתשובותיה ובדיונים בתיק הייתה מרחיבה בהרבה והסכינה במפורש הן עם הפרדה בשטח הקמפוס, הן עם האיסור על הוראת מרצות.[20] בהמשך חיי העתירה, בעקבות ביקורת בג״ץ, נאותה המל״ג לאכוף במידת מה את האיסור על הפרדה בשטח הקמפוס, אולם לא נסוגה מההיתר להדיר מרצות, והציגה עמדה המאפשרת למסד הפרדה בשטח הקמפוס בדרכים רכות.[21]


זאת ועוד, קודם למחקר אף לא היה כל ביסוס אמפירי לרלוונטיות של ההבחנה בין מישורי ההפרדה השונים בשטח. המל״ג, כאמור, כלל לא אספה נתונים שיאפשרו הבחנה בין מישורי ההפרדה השונים, בעוד שהקמפוסים החרדים נקטו במדיניות הפרדה גורפת, אשר שללה הוראת מרצות מכיתות גברים ויישמה הפרדה במרחב הקמפוס כולו, לרוב באמצעות חלוקה לימי לימוד נפרדים בהם אסורה כניסת המגדר השני. בדיון בעל פה בבית המשפט, ד״ר חיים זיכרמן (הקריה האקדמית אונו) תיאר כיצד במשך שנים רבות הפרדה במרחב הציבורי התקיימה במכללה ללא מפרע, עמד על נחיצותה לשיטתו, ומחה כנגד הדרישה לאפשר את גישת שני המגדרים לקמפוס.

נתונים אודות הרלוונטיות של ההבחנה בין מישורי ההפרדה החלו לצוץ רק בעקבות מחקרי, כאשר גופים שונים ניסו ללכת בעקבותיו ולבדוק את רלוונטיות ההבחנה במחקרים נוספים, ואיששו אותה בזה אחר זה. לביסוס האמפירי של ההבחנה שנוצר במהלך זה הייתה השפעה ישירה ומכרעת על הפסיקה פה-אחד שאסרה את הפליית המרצות במסלולים החרדיים. ההתבררות הכפולה כי המל״ג לא אספה תשתית עובדתית בסוגיה זו, וכי ההפרדה ברמת המרצה אינה נחוצה לחלק הארי של הסטודנטים החרדים, הביאו את השופטים לפסוק כי ההחלטה בסוגיה זו לא התקבלה בצורה מושכלת ואינה יכולה לעמוד.


כמובן, שכל השופטים מונים גם שיקולים עקרוניים ונורמטיביים המבססים מסקנה זו; אולם נראה שלו הנתון היחיד שהיה עומד בפני שופטי הרוב הוא הממצא מסקר מל״ג לפיו 80% מהחרדים לא יאותו ללמוד ללא הפרדה מגדרית, לא היו באים השופטים לכלל תובנה שניתן לפרק את מושג ההפרדה הכוללני לחלקיו ולבחון כל אחד מהם בנפרד, וממילא לא היו מגיעים למסקנה כי התשתית העובדתית חסרה בסוגיה זו. כפועל יוצא, לא ברור שדרכם של השופטים להכרעה אליה הגיעו הייתה כה חד-משמעית וברורה, לו המחקר האמפירי לא היה בא לעולם. סוגיית העדר התשתית העובדתית זכתה להתייחסות מקיפה גם בדעת המיעוט של השופט פוגלמן, אשר לאורך עמודים רבים דן בממצאי מחקר ברק-קורן וגוזר מהם את המסקנה כי התשתית העובדתית המבססת את התוכנית רעועה כולה, לא רק בעניין המרצות.[22]


לסיכום נקודה זו, פסק הדין בפרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה מעיד על תפקיד חשוב מאין כמוהו למחקר אמפירי של המשפט החוקתי. בעשורים האחרונים, ענפים רבים בחקר המשפט פונים למחקר האמפירי לבירור שאלות משפטיות חשובות. תרומה פוטנציאלית זו פסחה עד היום על המשפט החוקתי כמעט לחלוטין. הסיבות לכך אינן ברורות; נראה כי רבים סבורים כי דינן של שאלות חוקתיות להיחקר מנקודות מבט עקרוניות וערכיות בלבד. אולם זוהי טעות, ופסק הדין בסוגיית ההפרדה ממחיש זאת היטב. הגם שישנן שאלות עקרוניות וערכיות רבות במשפט החוקתי, לא אחת שאלות אלה טומנות בחובן שאלות אמפיריות, אשר הצדדים לוויכוח מניחים בהן את המבוקש או מתעלמים מהן כליל, ושאלות אלה – לו יוגדרו וייחקרו – עשויות לשנות את השיח ולפתוח אופקים חדשים לדיון. דרושים לנו מחקרים אמפיריים נוספים במשפט החוקתי, ומובן שאלה יצטרכו להיות יסודיים, זהירים, ושקופים בשביל לאפשר דיון וביקורת.


קשיי ההתמודדות של בית המשפט עם המחקר החוקתי האמפירי

פסק הדין כולל דיון ראוי לציון במתודולוגיה של עיצוב מחקר ובתוקף החיצוני של הממצאים. דיון זה התבטא בראש ובראשונה בהצבעתם של השופטים מלצר ואלרון על מגבלות הדגימה המקוונת של מחקרי[23] ובתשובתו של השופט פוגלמן כי מגבלות אלה נידונו ונענו במאמר עצמו[24] וכי המל״ג לא הצליחה להשיב לביקורת אודות מחקרה.[25] למיטב ידיעתי, דיון במתודולוגיה של מחקר אמפירי אקדמי, להבדיל מחוות דעת מומחה, הוא עניין כמעט חסר תקדים בפסיקה. לצד זאת, נראה כי השופטים בחרו להתמודד עם הליקויים בסקר המל״ג על דרך השמטת עיקר ממצאיו מפסק הדין והתמקדות בממצאים החדשים שנאספו בידי ובידי פורום קהלת.[26] ניתן לבקר גישה זו בשל ה״הנחה״ שהיא נותנת לרשות מהחובה לאסוף תשתית עובדתית בעצמה. זאת במיוחד נוכח העובדה שהמחקר שביצעתי לא נועד להחליף את התשתית העובדתית של המל״ג, כפי שצוין בו במפורש, אלא להביא לידיעתה את הצורך באיסוף תשתית חדשה ולזרזה לעשות כן; ונוכח העובדה שהמחקר של פורום קהלת היה, כמובן, מחקר מטעם בעל עניין בתיק, והדרך בה מסקנותיו הוצגו לבית המשפט המחישה נקודה זו. מכאן שבנסיבות אלה היה ראוי לשלוח את המל״ג לאסוף תשתית עובדתית חדשה ולא להסתמך על הקיים.


בכל מקרה, דיון מתודולוגי במחקר ובמגבלותיו הינו מבורך תמיד (וכידוע, אין מחקר אמפירי נטול מגבלות), אולם פסק הדין מעלה מספר חששות באשר ליכולתו של בית המשפט להתמודד עם מחקרים אמפיריים, וחששות אלה משימים אתגר לפתחו של המשפט החוקתי האמפירי.


ראשית, בית המשפט זקוק לכלים שיאפשרו לו לעבוד עם מחקר אמפירי, לנתח מחקרים שונים בצורה השוואתית, לקרוא מבעד למסגורים מגויסים של תוצאות, ולהבחין בין ביקורות סרק לביקורות של ממש. הקושי להתמודד עם אתגרים אלה ניכר בפסק הדין.[27] בפרט, ניכר הניגוד בין מסקנתו של השופט אלרון, לפיה כלל הסקרים ״תומכים במסקנה שלפיה לימודים שלא בהפרדה מהווים חסם משמעותי מפני השתלבות במוסדות הלימוד בהשכלה הגבוהה בפני נתח משמעותי של האוכלוסיה החרדית״[28] למסקנתה ההפוכה של השופטת ברון, לפיה ״בסקרים שהובאו לפנינו, השתנו התוצאות בהתאם לגורם שמטעמו נערך הסקר״ ולכן ״יש לייחס לסקרים השונים שנערכו בנושא משקל מוגבל״ (אם כי השופטת חותמת את הדיון בכך ש״אם כבר, הדגש הוא על כך שבמבט כולל על התוצאות ניכר שכמחצית מהנשאלים אינם מתנגדים ללימודים באקדמיה בכיתות מעורבות״).[29]העובדה ששופטים שונים מגיעים למסקנות הפוכות על סמך קריאה באותם מחקרים מחדדת את החשש כי לבית המשפט אין כיום די כלים לברור את הבר האמפירי מן התבן – וציודו בכלים כאלה היא משימה המונחת לפתחם של בית המשפט והאקדמיה כאחד.


אולם דבריה של ברון מעלים גם חשש נוסף, והוא כי הצדדים ״יטביעו״ את השופטים במחקרים מגויסים, אשר יבקשו לשנות את שיטת המחקר באופן שיספק תימוכין לעמדתם. זהו חשש רציני ונכון, אולם אין בו כדי להצדיק ביטול של מחקרים אמפיריים, כפי שאין ביכולתו להצדיק התעלמות של בית המשפט מחומר הראיות בהליך רגיל. בית המשפט בהליכים אזרחיים נדרש להתמודד עם מחלוקות בין מומחים בשגרה, ואין כל סיבה טובה לפטור את המשפט העליון מכך במקרים בהם השאלה החוקתית ספוגה בהנחות אמפיריות או דורשת בירור של שאלות אמפיריות על מנת להגיע לתוצאה מבוססת. בית המשפט אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מהצורך בבירור אמפירי במקרים אלה, להתכחש לחשיבותה של תשתית עובדתית, או להימנע מלבקרה. להיפך, פתרון לבעיה יבוא רק מבית משפט שיעבה את מבחני התשתית העובדתית, יחייב את הרשות המנהלית לאסוף נתונים בשיטות תקפות ומהימנות, יעצב כללים דיוניים שיבטיחו כי המחקרים שיוצגו בפניו יהיו יסודיים ואובייקטיביים, ויכשיר את חבריו לזהות כשלים ומניפולציות שעשויים להוביל לעיוות הדין.[30]


סיכומו של דבר: פרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה מהווה הבטחה גדולה לקידומו ופיתוחו של המשפט החוקתי האמפירי, בהמחשתה את חשיבות הבירור של שאלות אמפיריות במשפט החוקתי ואת תרומתו של מחקר אקדמי אמפירי למשפט החוקתי הלכה למעשה. לצד זאת ובקשר הדוק לכך, הפרשה חושפת גם את הצורך לצייד את השופטים בכלים מספקים לקריאה מעמיקה וביקורתית של מחקר אמפירי ואת הצורך בגיבוש כללים שיכווינו את איסוף התשתית העובדתית בידי הרשות המנהלית ויטייבו את המידע המובא בפני בית המשפט. זו צידה עשירה לדרך חדשה.

[1] נטע ברק-קורן ״החברה החרדית והאקדמיה הישראלית: בחינה מחודשת של עמדות הציבור החרדי כלפי לימודים אקדמיים״ משפטים מט 675 (2019). בהמשך רשימה זו, אפנה ל״מחקר ברק-קורן״ כשאתייחס למאמר בכללותו, ול״סקר ברק-קורן״ כשאתייחס באופן ספציפי לסקר שערכתי במסגרת המחקר השלם, אשר ממצאיו העיקריים מוצגים בפסקה הבאה. [2] שם, בעמ' 705, 709–710. [3] בג"ץ 8010/16 ברזון נ' מדינת ישראל (אר"ש 12.7.2021( (להלן: פרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה). [4] למעוניינים, ניתן לשמוע ראיון עימי בנושא זה: ״מחקר אמפירי בסוגיות חוקתיות״ השימוע (1.7.2021). [5] אור קשתי ״המדינה נשענה על מחקר מוטה כדי להצדיק את הלימודים האקדמיים הנפרדים לחרדים״ הארץ (16.11.2018). [6] ראו, למשל, אסף מלחי ״ההכרעה הערכית בשילוב חרדים באקדמיה״ מאמרי המכון הישראלי לדמוקרטיה (27.11.2018). יופי תירוש ״הסיפור של המאבק בהפרדה בין המינים באקדמיה: גילוי, מיפוי, הנעת שינוי״ מעשי משפט י 107 (2019); חיים זיכרמן ״הסיבות לנטישה של החרדים את האקדמיה״ Ynet (22.1.2019); נטע ברק-קורן ״שילוב חרדים לא חייב להיות משחק סכום-אפס״ הארץ (1.12.2018). [7] בג"ץ 6500/17 תירוש נ׳ המועצה להשכלה גבוהה. [8] בג"ץ 8683/17 פורום קהלת נ׳ המועצה להשכלה גבוהה. [9] פניה מעו״ד אריאל ארליך ביום 22 בנובמבר 2018 לקבל את נתוני המחקר והשאלון בו עשיתי שימוש, שהועברו לידיו לאחר מכן. לאחר מכן היו התכתבויות, שיחות ופגישות נוספות. כל ההתכתבויות שמורות אצל המחברת. [10] התכתבויות עם עו״ד ארליך מיום 21 ו-23 בדצמבר 2018, בהן כתב, בין היתר, על הכוונה לבצע סקר חדש ועל כך שביקורתי על סקר המל״ג מוצדקת; בהמשך שאל על ניסוח השאלה המרכזית במחקרי והתייעץ על ניסוח השאלות בסקר המוצע. השבתי לו בפירוט בדבר הסיבות בשלן ניסחתי את השאלה המרכזית במחקר כפי שניסחתיה והראיתי את הבעיות בדרך השאילה בה בחר הפורום (אני מסבירה על החשיבות של ניסוח השאלה בדרך בה בחרתי במאמר "החברה החרדית והאקדמיה הישראלית", לעיל ה"ש 1, בעמ' 698–699). ארליך הודה לי על התשובה מבלי להתפלמס עימה או להעלות ביקורת נוספת. [11] אולם מעשים לחוד וטיעונים לחוד. בעיקרי הטיעון שהגיש הפורום לבג״ץ ביום 10 בינואר 2019, אליהם אתייחס מיד, נכתב כי סקר קהלת, כמו סקר ברק-קורן, סובל ״כנראה״ מהטיה בשל הדגימה האינטרנטית (עיקרי טיעון בבג"ץ 8683/17 פורום קהלת נ׳ המועצה להשכלה גבוהה 10 (10.1.2019)). ממה נפשך: אם זו עמדתו המקצועית של הפורום, הרי שהפורום היה צריך להימנע מלבצע דגימה בשיטה זו מלכתחילה. כך או כך, כריכת שני הסקרים יחדיו לעניין זה מוטעה, מכיוון שבמאמרי אני מבצעת, בין יתר הבדיקות, שקלול מחמיר של הממצאים על מנת לתקן את ההטיה האפשרית שבדגימה אינטרנטית, ראו "החברה החרדית והאקדמיה הישראלית", לעיל ה״ש 1, בעמ׳ 697. מנספח א' של התצהיר שליווה את עיקרי הטיעון הנ״ל (להלן: תצהיר קהלת), לא עולה שנתוני סקר קהלת שוקללו בדרך זו. [12] בקצרה, השאלות בסקר קהלת (בדומה לשאלה המרכזית בסקר המל״ג), בחנו את עמדות המשתתפים באופן חד-מימדי ולא מציאותי, המטה כלפי מעלה את חשיבותה של ההפרדה המגדרית ביחס לשיקולים אחרים. כאמור, מסרתי ביקורת זו לפורום קהלת עוד טרם ביצעו את הסקר מטעמם (וראו בה״ש 10 לעיל), וגם בכנס שארגנו על הסוגיה (וראו פורום קהלת "ד"ר נטע ברק-קורן על תעסוקה, השכלה והפרדה" יוטיוב (10.1.2019)). [13] "החברה החרדית והאקדמיה הישראלית", לעיל ה״ש 1, בעמוד 701; תצהיר קהלת, לעיל ה״ש 12, בעמ׳ 15. [14] "החברה החרדית והאקדמיה הישראלית", לעיל ה״ש 1, בעמוד 701; תצהיר קהלת, לעיל ה״ש 12, בעמ׳ 13. לי נראה שההשוואה הנכונה יותר היא לנתוני ברק-קורן אודות הקמפוס, שכן סקר קהלת לא כלל שאלה אודות נכונות ללמוד במוסד ללא כיתות נפרדות. אולם המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר בחר להשוות את נתוני קהלת בשאלה זו עם נתוני ברק-קורן באשר להעדפות לגבי כיתות הלימוד (תוך התמקדות, בסקר קהלת, רק במשיבים שהשיבו תשובה חיובית מוחצת לנכונותם ללמוד בקמפוס לא מופרד, והזנחת אלה שהשיבו שאינם בטוחים בעמדתם – לדעתי בטעות, שכן בחירתם של האחרונים לא לשלול את הלמידה המשותפת לשני המינים משמיעה שאין להם התנגדות נחרצת להעדר הפרדה במרחב הקמפוס וכי הפרדה זו אינה חיונית עבורם). עוד על האתגרים שהמחקר האמפירי מציב לבית המשפט בהמשך הרשימה ובפרט בה״ש 27. [15] נטע ברק-קורן "הפרדה מגדרית באקדמיה אינה משחק סכום-אפס״ ICON-S-IL Blog (19.2.2019). [16] נספח א' של תצהיר קהלת, לעיל ה"ש 12, בעמ' 2. [17] ראו ברק-קורן ICON-S-IL Blog, לעיל ה״ש 16 (כפי שאני מנתחת שם, השוואה בין סקר המל״ג לבין סקר קהלת מעידה ״על כך שההבדלים בין מחקר מל״ג ומחקר ברק-קורן אינם תוצאה של שיטת הדגימה (טלפון לעומת דוא״ל) אלא של דרך ניסוח השאלות (מוטה וכוללני לעומת ניטרלי ופרטני)". פוסט זה העלה על הכתב דברים שנשאתי בכנס של פורום קהלת קודם להגשת התצהיר מטעם הפורום לבג״ץ (ראו לעיל בה״ש 12), כך שהיו בידיעת הפורום. [18] זאת לאחר שנציגות התא החרדי באגודת הסטודנטים נפגשו עימי להתייעץ אודות התוכניות לחרדים באקדמיה, והביעו הסכמה רבה עם מחקרי ועם ממצאיו. הסקר עצמו לא פורסם באופן רשמי, ככל הידוע לי, אלא רק סוקר בתקשורת, וראו ״רוב הסטודנטים החרדים רוצים להמשיך לתואר שני״ Ynet (29.05.2019) (״עוד עולה מהסקר כי כמחצית מהסטודנטים החרדים הגברים מוכנים ללמוד כשאת השיעור מעבירה אישה, בתנאי שהיא לבושה באופן מכבד. בין הזרמים השונים ההתנגדות החזקה ביותר ללמוד ממרצה אישה היא בזרם החסידי. כ-70% מהסטודנטים החרדים חושבים שאפשרי שנשים ילמדו ממרצים גברים.״). [19] חגית סופר פורמן וניצה (קלינר) קסיר ״עמדות האוכלוסייה החרדית בנוגע להפרדה מגזרית ומגדרית בהכשרות והלימודים מקצועיים״ משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים (2020). [20] פרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה, לעיל ה"ש 3, בפס' 15 לפסק הדין של השופט פוגלמן (המתארת את השינויים בעמדתה של המל״ג בפני בית המשפט). [21] שם. ראו עוד בפס' 22 ו-113 לפסק הדין של המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר, המתאר בהסכמה את הראיות שהביאו העותרים אודות ליקויי האכיפה של המל״ג. מלצר ממעיט מהסוגיה בתארו אותה כ״חוסר אפקטיביות מסוים של מערך הפיקוח של מל״ג על המוסדות״ (שם, בפס' 113) במקום לעמוד על שינוי העמדה המפורש של המל״ג ביחס להעדר אכיפה מלאה של האיסור על הפרדה בשטחים הציבוריים בקמפוס. מכל מקום, חלקו האופרטיבי של פסק דינו מדגיש את חובת המל״ג לוודא כי אין כל הפרדה, קשה או רכה, בשטחים הציבוריים (שם, בפס' 101). [22] פרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה, לעיל ה״ש 3, בעמ' 92–96, ובפרט בפס' 30 לפסק הדין של השופט פוגלמן. [23] שם, בפס' 83 לפסק הדין של המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר; ובפס' 23 לפסק הדין של השופט אלרון. [24] שם, בפס' 30 לפסק הדין של השופט פוגלמן; "החברה החרדית והאקדמיה הישראלית", לעיל ה"ש 1, בעמ' 695–697 ובנספח 1. [25] פרשת ההפרדה המגדרית באקדמיה, לעיל ה"ש 3, בפס' 30 לפסק הדין של השופט פוגלמן. [26] כך אצל השופט פוגלמן, שם, בפס' 30–36 לפסק דינו; אצל השופטת ברון, שם, בפס' 10 לפסק דינה; ואצל המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר, שם, בפס' 83 לפסק דינו. שם כותב המשנה לנשיאה כי החלטת המל״ג להסתמך על הסקר שערכה אינה חורגת ממתחם הסבירות, אולם בפועל מקדיש את רוב הדיון לממצאים מסקר ברק-קורן וסקר קהלת, ולאחר מכן קובע כי החלטת המל״ג ביחס לאיסור הוראה על מרצות חורגת ממתחם הסבירות מאחר שהמל״ג כלל לא אספה לגביה נתונים בסקר, בעוד שהנתונים שנאספו בסקר ברק-קורן וסקר קהלת מעידים כי הפרדה זו אינה בהכרח חיונית (שם, בפס' 86 לפסק דינו). להבדיל, השופט אלרון מציין את ממצאיו של סקר המל״ג ומקבלם כמעט ללא ביקורת (ראו שם, בפס' 23 לפסק דינו). יוער כי על אף שהשופטת ברון מאזכרת את תוצאות מחקרי, היא מתייחסת למחקרים האמפיריים כולם בספקנות רבה, וראו להלן. [27] כך למשל, נראה שהמשנה לנשיאה (בדימ') מלצר טעה לחשוב כי שיטת הדגימה של סקר קהלת נבדלת מזו של סקר ברק-קורן, על אף שהשתיים היו זהות (ראו שם, בפס' 83 לפסק דינו) וכן ציין ביקורת סרק חסרת משמעות אודות האפשרות שניתנה לנבדקים בסקר ברק-קורן לסמן יותר מגורם אחד כחשוב ביותר מבחינתם בהחלטה אודות לימודים אקדמיים (אם כי חשוב לציין כי השופט לא נתן לביקורת זו משקל בפועל, נוכח הסתמכותו בהמשך הדברים על נתוני המחקר, שם). חוות דעתו של השופט אלרון ממחישה את האתגר בניתוח השוואתי של מחקרים שונים, נוכח כריכתו של השופט את מחקר המל״ג ומחקר ברק-קורן כתומכים באותה מסקנה, על אף שרב השוני על הדמיון במסקנותיהם (שם, בפס' 23 לפסק הדין של השופט אלרון). בנוסף, איש מהשופטים אינו דן במגבלותיו של סקר קהלת, למרות ששיטת ביצועו הייתה זהה לזו של מחקר ברק-קורן וסקר קהלת כלל לא ביצע את מלוא הבדיקות וההתאמות שביצע מחקר ברק-קורן להתמודדות עם מגבלותיו. קרוב לוודאי שהדבר נובע מכך שפורום קהלת לא דן במגבלות הסקר שערך באופן המקיף והנרחב של מחקר ברק-קורןזוהי כמובן נקודה מטרידה החושפת את מוגבלות הקריאה הביקורתית של השופטים ואת הקלות בה הם עשויים ליפול לכלל טעות בקריאת מחקרים אמפיריים. [28] שם, בפס' 23 לפסק הדין של השופט אלרון. [29] ובכך מפנה בעקיפין למחקר ברק-קורן, היחיד שבירר שאלה זו באופן ישיר. ראו שם, בפס' 10 לפסק הדין של השופטת ברון (הדגשה במקור). [30] הצעתי מספר הצעות ברוח זו במאמר "החברה החרדית והאקדמיה הישראלית", לעיל ה״ש 1, בעמודים 708–709.

522 צפיות
A Theory of the Executive Branch
A Theory of the Executive Branch

press to zoom
unnamed-1
unnamed-1

press to zoom
Between Fragmentation and Democracy
Between Fragmentation and Democracy

press to zoom
A Theory of the Executive Branch
A Theory of the Executive Branch

press to zoom
1/18