• אלון הראל

ההוכחה המל"גית לקיומו של האל

מניין שואלים הספקנים כי החלטת המל"ג בעניין המחלקה בבן גוריון לא נבעה מטעמים מקצועיים טהורים? ספקנות זו יפה בעיני והיא מחזירה אותי ואת שכמותי אל זרועות האמונה הדתית ובאופן ספציפי יותר אל זרועותיה של האסכולה האוקזיונליסטית. הרשו לי לתאר מדוע.

הזרם המכונה בספרות הפילוסופית Occasionalism הכחיש לחלוטין את קיומם של קשרים סיבתיים בין אירועים שונים http://plato.stanford.edu/entries/occasionalism)/). בין החסידים המתונים של הזרם הזה היו שהכירו בקיומם של קשרים סיבתיים אך הכחישו קיומם של קשרים סיבתיים בין מצבים מנטאליים לבין מצבים פיזיים (למשל בין הרצון להרים את היד לבין פעולת הרמת היד) כמו גם קשרים סיבתיים הפוכים בין פעולות פיזיות למצבים מנטאליים (למשל בין נעיצת המחט באצבע לתחושת הכאב). עם זאת גם חסידים אלה הכירו בקיומה של סמיכות זמנית בין מצבים מנטאליים ופיזיים למשל בין הרצון להרים את היד ופעולת הרמת היד כמו גם סמיכות זמנית בין מצבים פיזיים ומנטאליים למשל בין נעיצת המחט באצבע ותחושת הכאב.

כיצד ניתן לפיכך להסביר את הפלא שהיד שלי מורמת ממש מיד אחרי שאני חפץ להרים אותה (אף שהרצון איננו גורם להרמת היד) או כיצד נגרם הכאב ממש מיד לאחר חדירת המחט אל האצבע (אף שכאמור חדירת המחט איננה גורמת לכאב)? למזלנו טענו האוקזיונליסטים, האל הטוב בא לעזרנו. האל יצר הרמוניה בין הפיזי למנטאלי. כשם שאין קשר סיבתי בין שני שעונים המראים את השעה כך גם אין קשר סיבתי בין האירועים הפיזיים לאירועים המנטאליים או להיפך. ואולם האל הבטיח הרמוניה קבועה מראש pre-established harmony המבטיחה את קיומה של סמיכות הזמנים הזו. יש לפיכך שתי שרשראות סיבתיות מובחנות זו מזו: פיזית מצד אחד ומנטאלית מצד שני וסמיכות הזמנים בין האירועים הפיזיים למנטאליים איננה אלא חלק מן ההרמוניה האלוהית הזו.


חסידיו המודרניים של הזרם האוקזיונליסטי מאמינים לפיכך בקיומם של שתי שרשראות סיבתיות. מן הצד האחד תנועות ימין קיצוני כדוגמת "אם תרצו" והמוניטור האקדמי חפצים לסגור את התכנית בבן גוריון מסיבות פוליטיות מובהקות. שר החינוך נואם בוועידת אם תרצו (http://imti.org.il/docs/P188/?ThisPageID=734) ומפתח קשר הדוק ומתועד היטב עם ראשי התנועה הזו.

והנה סוף סוף לאחר כל השנים הללו ההוכחה הקונקלוסיבית לאמיתות התיאוריה האוקזיונליסטית. שר החינוך ממנה במרץ 2012 מל"ג חדש. באופן בלתי תלוי לחלוטין וללא כל קשר סיבתי לקשריו של שר החינוך עם תנועת "אם תרצו", ועדת משנה של המל"ג (שמונה על ידי שר החינוך) מחליטה לסגור דווקא... ראו זה פלא: את התכנית בבן גוריון -- אותה התכנית בדיוק שתנועת "אם תרצו" תקפה עוד לפני שנים אחדות.


אירועי המל"ג הם ללא ספק ניצחון מוחץ לתורת האוקזיונליזם (אשר הספקנים שביננו סברו גוועה כבר במאה השמונה עשרה). האל הטוב הבטיח הרמוניה קבועה מראש בין האירועים הפוליטיים מצד אחד (חברותו של השר גדעון סער עם הנהגת "אם תרצו," הלחצים הפוליטיים של תנועה זו לסגור את המחלקה בבן גוריון) לבין ההחלטות האקדמיות הטהורות והזכות מן הצד השני (החלטתה של וועדת המשנה בעניין המחלקה בבן גוריון). רק רשעים יטילו ספק בהרמוניה הקבועה מראש בין האירועים הפוליטיים לבין האירועים האקדמיים. הודו לאל כי לעולם חסדו.