• אהוד גוטל

גודל הרכב השופטים אינו עניין טכני

(פורסם ב- TheMarker ב- 11/4/2017)ֿ


בימים אלה דן בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בעתירה באשר למס הדירה שלישית. באחד הדיונים המקדמיים בעתירה החליטו השופטים — בהחלטה שכמעט לא זכתה בתשומת לב — על הרחבת ההרכב: בעוד שבשגרה ההליכים בבית המשפט העליון (בשבתו כבג"ץ וגם בערעורים אזרחיים ופליליים) מתקיימים בפני הרכב של שלושה שופטים, העתירה במס הדירה שלישית תידון בפני הרכב מורחב.

ֿ

תשומת הלב המועטה להכרעות הקשורות בגודל ההרכב אינו מפתיע. הדיון הציבורי מתמקד בעניינים שבמהות ולא בעניינים שבפרוצדורה. בתפישה הרווחת, ההכרעה המשפטית תלויה בצדקת טענותיהם של הצדדים, בהוראות החוק, בראיות ובתצהירים העומדים בפני בית המשפט, ובקיומם של תקדימים מחייבים. גודל ההרכב, לעומת זאת, נתפש כגורם בעל חשיבות מסדר שני. הגדלת מספר השופטים מסייעת להקטין את הסיכון לטעות (בדומה להגדלת מספר השופטים במשחק כדורגל), אך אינה אמורה להשפיע במישרין על התוצאה (כשם שמספר השופטים בכדורגל אינו אמור להכריע איזו קבוצה תנצח).


אלא שבפועל, בבית משפט המורכב משופטים בעלי רקע מגוון ומתאפיין בדעות רוב ומיעוט, לגודל ההרכב חשיבות רבה. מנקודת מבטם של שופטי המיעוט, הבחירה בין הרכבים מרובי משתתפים להרכבים מצומצמים היא בחירה בין "קול" (voice) ו"כוח" (power). חשבו לדוגמה על החלוקה בין שופטות ושופטים. במתכונתו הנוכחית, בית המשפט העליון מתאפיין ברוב גברי ברור (מבין 15 שופטים, 11 הם גברים). שימוש בהרכבים מורחבים מגדיל משמעותית את הסיכוי לנוכחותה של שופטת בהרכב ומבטיח כי בדיון בבית המשפט ובפסק הדין יישמע גם הקול הנשי. עם זאת, שימוש בהרכב מורחב מקטין משמעותית את הסיכוי לרוב נשי בין חברי ההרכב. ככל שההרכב מצומצם יותר, גדל כוח ההכרעה האפשרי של המיעוט, וגדלים סיכוייו להיות מי שיקבע את תוצאת ההליך המשפטי.


המאפיין המגדרי הוא כמובן רק דוגמה אחת לחלוקה בין שופטי בית המשפט העליון. ניתן למצוא רוב ומיעוט בקשת של נושאים אחרים, מאקטיביזם שיפוטי (ליברלים ושמרנים), דרך חופש הדת (חילונים ושומרי מצוות) ועד תפישות כלכליות־חברתיות (תומכי שוק חופשי מול תומכי צדק חברתי). הגידול המתמשך במספר שופטי בית המשפט העליון, מחמישה בהתחלה ל–15 כיום, והגיוון במאפייני השופטים (והשופטות) הנבחרים, מבטיחים כי המציאות של רוב ומיעוט תמשיך להתעצם.


המסקנה המתבקשת היא שקיימת חשיבות ציבורית רבה לאופן שבו מתקבלות ההחלטות באשר לגודל ההרכב. השאלה אם ראוי להעניק לשופטי המיעוט בבית המשפט העליון "קול" או "כוח" היא בעלת השלכות רחבות. ההסדר הסטטוטורי הקיים משאיר את ההחלטה באשר לגודל ההרכב לשיקול דעתם של נשיאת בית המשפט וחברי ההרכב. החוק אינו מחייב כי ההחלטה תנומק, ומנחה באופן כללי בלבד באילו מקרים ראוי להרחיב את ההרכב. הסדרה חוקית מפורטת, ודיון ציבורי ער בהחלטות בית המשפט בסוגיות אלה, יבטיחו את גיבושה של מדיניות המאזנת באופן מיטבי בין עמדותיהם של שופטיה (ואזרחיה) השונים של מדינת ישראל.