• אלון הראל

מדע פוליטיקה ומשפט: הרהורים על השר אקוניס, פרופסור יעל אמתי ועתידו של המדע בישראל

עולם המדע נשלט על ידי שתי מסורות מנוגדות באופן חזיתי זו לזו. המסורת הסובייטית גורסת כי המדע צריך להישלט על ידי המדינה ולשרת את ערכיה. המסורת האחרת היא המסורת הקאנטינית-ווברינית לפיה עולם המחקר המדעי צריך להישלט על ידי המדענים. המסורת הסובייטית הגיעה לגילום הקיצוני שלה כאשר הביולוג טרופים ליסנקו זכה לתמיכתו של סטאלין ומונה לראש האקדמיה למדעי החקלאות. ליסנקו היה חלוק על מדענים סובייטים אחרים בשאלות מדעיות הנוגעות לגנטיקה. ליסנקו בחר שלא לפתור את המחלוקת בדרך המסורתית של פרסום מאמרים מדעיים והעדיף במקום זאת לשלח למחנות ריכוז את המדענים שחלקו על עמדותיו. ליסנקו גם הצליח תוך זמן קצר להחריב את החקלאות הסובייטית ויש המייחסים לו גם את הרעב הגדול שהביא למותם של מיליונים. זאת משום שמחקריו המדעיים נועדו כלשונו של השופט שטיין בבג"צ 5769/18 "לקדם ערכים והשקפת עולם חברתית-כלכלית." ליסנקו דחה מטעמים אידאולוגים-מרכסיסטיים את האבולוציה הדרוויניסטית ודגל מסיבות אידאולוגיות בתיאורית האבולוציה של למארק. המסורת הקאנטינית-ווברינית דוחה את המעורבות האידאולוגית במדע. היא עשויה להיות מודגמת באמצעות הפרויקט הגדול של יריבו הגדול של ליסנקו: הכומר גרגורי מנדל. הכומר גרגור מנדל היה נוצרי אדוק ואולם על אף היותו כומר אדוק הוא לא ניסה לקדם כל אג'נדה ערכית או השקפת עולם חברתית-כלכלית. הוא הסתפק בפרויקט משעמם הרבה יותר: הכלאת אפונים והתבוננות נטולת ערכים והשקפת עולם בצבעם של האפונים. על כן הוא נחשב היום כאבי הגנטיקה המודרנית.


בבג"צ 5769/18 צידד השופט הנדל ועוד יותר מכך השופט שטיין (וכנגד דעתו החולקת של השופט קרא) בעמדתו של ליסנקו. פרופסור יעל אמתי נבחרה בזכות כישוריה המקצועיים לנגידה בקרן גרמניה-ישראל למחקר ולפתוח מדעי. מינוי זה דורש את חתימתו של שר המדע. שר המדע סרב למנות את פרופסור אמתי לנגידה בגין העובדה שהיא חתומה על עצומה פוליטית שאין לה כל קשר למחקריה המדעיים. בעקבות העתירה הועברה ההחלטה לבחינה נוספת של השר אקוניס. השופטים גם קבעו כי השר רשאי לשקול גם "שיקולים ערכיים" וכן השקפת עולם "מדינית-חברתית."


ההשלכות של החלטתו של שר המדע על הקרן ועל המדע בישראל היו קשות. שניים מחברי הוועדה בקרן התפטרו בעקבות זאת והאינפורמציה בעניין זה הופצה ברשתות ה BDS כדוגמא נוספת לפוליטיזציה של המדע בישראל. זאת ועוד, החלטתו של השר מקשה מאוד על הקרן למצוא חוקרים שיסייעו לקרן בבחינת הצעות המחקר. לא אופתע אם תוך שנים אחדות הקרן שהייתה קרן מרכזית וחשובה תיפגע אנושות ותאלץ להיסגר.


כדי להבין את האסון שפקד את הקרן צריך אולי להבין טוב את מהות תפקידם של נגידי הקרן. בוועדת נגידי הקרן חברים שישה מומחים, כשכל אחד מהם מייצג תחום מחקר אחר. תפקיד הנגידה הוא תפקיד מקצועי טהור: עליה לבחון את המלצות הוועדות המקצועיות למימון הצעות מחקר, ולפעמים הצעות מחקר לפרויקטים מדעיים ומחקריים עצמן, ולהעריך את האיכות המדעית של פרויקטים אלה וכן את המימון הנדרש לצורך ביצוע המחקרים. החלטות מסוג זה אינן מערבות שיקולים ערכיים ובוודאי שאינן מערבות השקפת עולם. אף על פי כן סברו השופטים הנדל ושטיין כי השר רשאי לשקול "שיקולים ערכיים" והשופט שטיין אף הרחיק לכת וקבע כי השר רשאי לבחור אדם "שמחזיק בערכים והשקפת עולם מדינית-חברתית הקרובים לאלו שלו." בלשון פשוטה השופט שטיין סבור כי השר אקוניס (שהוא חבר ליכוד) רשאי לתעדף מינויו של חבר ליכוד על פני חבר הימין החדש או מפלגת כחול לבן לתפקיד הנגיד שהרי חברי ליכוד מקורבים יותר לערכים ולהשקפת העולם של השר.


האם החלטה זו מתחייבת מן המצב המשפטי הקיים? האם השופטים היו מחויבים על פי הדין הקיים להחליט כפי שהחליטו? לאמיתו של דבר בחינה של המצב המשפטי הקיים מראה כי ההחלטה איננה מתחייבת כלל מן הדין. כידוע היקף וסוג השיקולים אותם מותר לרשות לשקול תלויים באפיו של התפקיד הרלבנטי. שורה ארוכה של פסקי דין קבעו באופן חד-משמעי כי השאלה מהם שיקולים זרים ומהי סבירות איננה שאלה מופשטת. היא מחייבת בחינה קונקרטית של אפיו של התפקיד. אין לפיכך ספק כי כאשר השר ממנה דובר למשרדו הוא רשאי לשקול את מחויבותו של המועמד לאג'נדה הפוליטית אותה השר חפץ לקדם. לאמיתו של דבר כאשר השר ממנה אדם אשר אמור לקדם את המדיניות של השר הוא חייב לשקול שיקולים ערכיים. ואולם, אלא אם כן השופט שטיין מאמץ את האידאולוגיה הסובייטית לא זהו תפקידה של הקרן. תפקידה הבלעדי של נגידת הקרן הוא לשקול שיקולים מקצועיים-מדעיים. ערכיה הפוליטיים והשקפת המדינית-חברתית של הנגידה היא שיקול זר מובהק ואין לו כל זיקה לתפקידה המדעי.


השופט שטיין נסמך בדבריו על מאמרו של השופט יצחק זמיר בעניין מינויים פוליטיים.[1] במאמר זה דובר על משרות אותן פטר המחוקק מחובת מכרזים. ואולם אני מתקשה להבין כיצד ומדוע השופט שטיין סבור כי המאמר תומך בעמדתו משני טעמים. ראשית הדוגמאות המובאות על ידי השופט זמיר נוגעות למשרות ציבוריות כמו מנכ"ל משרד ממשלתי או מנכ"ל רשות השידור. אלה דוגמאות למשרות שונות באופן מהותי מן המשרה של נגיד בקרן מחקר. זאת ועוד, מאמרו של השופט זמיר קובע קביעה הפוכה לחלוטין מזו המובאת בפסק הדין. השופט זמיר קובע באופן מפורש בעמוד 33 אליו הפנה השופט שטיין כי: "הסמכות הניתנת בחוק זה לעשות מינויים ללא מכרז למשרות הנקובות...עשויה להתפרש כסמכות לעשות מינויים פוליטיים. אולם לדעתי אין יסוד לפרשנות כזאת – לא בתולדות החוק..ולא בשיקולים לגופו של עניין."[2] הטקסט של המאמר לא תומך כלל בקביעה של השופט שטיין לפיה מינוי הפטור ממכרז "נתון לשיקול דעת רחב של השר". אמירה זו לא נאמרה ולא נרמזה במאמרו של השופט זמיר ואני מתקשה מאוד לראות כיצד קורא סביר של מאמר זה מסיק מסקנה המנוגדת באופן חזיתי הן ללשון המאמר והן לרוח הדברים. להבנתי השופט זמיר יהיה מופתע מאוד לגלות כי מאמרו משמש כאסמכתה לפסיקה הנוגדת את הקביעות במאמר.


קל מאוד להדגים את האבסורד בהחלטה זו. אם השר רשאי למנות אדם כנגיד בקרן על בסיס קרבה בערכים ובהשקפת עולם מדינית חברתית הקרובה לזו של השר זאת משום שנגיד הקרן רשאי להביא בחשבון שיקולים כאלה במסגרת החלטותיו. מכאן גם נובע כי בדירוג הצעות המחקר רשאי הנגיד להביא בחשבון את השאלה האם המחקר המוצע מקדם את מדיניותו של השר. מכאן שלדעתו של השר אקוניס ושל השופט שטיין מכתב דחייה של הצעת מחקר שמוגשת לקרן יכול שיכיל בתוכו את הקביעה: "מחקרך הוא מצוין מבחינה מדעית ולו היינו מביאים בחשבון שיקולים מדעיים טהורים היינו ללא ספק מקבלים את הצעתך. אולם אין הוא מקדם את מטרותיו או את האידאולוגיה או את עולם הערכים והשקפת העולם של השר ולפיכך איננו יכולים לממן את הצעתך." אני סבור שדי בדוגמא זו כדי להראות כי הקביעה לפיה השר רשאי להביא בחשבון שיקולים ערכיים והשקפת עולם של השר היא שגוייה בעליל. השר איננו רשאי להביא בחשבון שיקולים אלה משום שהנגיד עצמו איננו רשאי לפעול על בסיס שיקולים אלה.


ניתן היה לשאול אם כך מדוע החליט המחוקק להעניק לשר את הסמכות? האם השר איננו אלא חותמת גומי? להבנתי יש נסיבות בהן לשר יש סמכות ואולי אפילו חובה להתערב במינוי הנגיד. למשל מקום בו הנגיד הממונה פגע ביחסי ישראל-גרמניה, או שמינויו עלול לגרום תקרית דיפלומטית עם גרמניה רשאי השר להתערב. והשר רשאי גם להתערב כאשר מדובר בשיקולים שהקרן עצמה צריכה להביא בחשבון כגון פלורליזם מגדרי או אתני. אולם בעיקרו של דבר, מהות התפקיד של הנגיד מחייב את השר במקרים רגילים להימנע מלהתערב במינוי הנגיד. שיקולים שאינם מדעיים-מחקריים גרידא הם בדרך כלל שיקולים זרים והחלטה המבוססת על שיקולים כאלה היא כפי שקבע השופט קרא בטלה.


בבחירה בין ליסנקו לקאנט וובר בחר השר לצדד בעמדתו של ליסנקו. השופטים הנדל ועוד יותר מכך השופט שטיין אימצו אף הם בשתי ידיים את האידאולוגיה הרואה במדע כלי שרת בידי הפוליטיקאים. החלטה זו מסכנת את המדע הישראלי מסייעת לתנועת החרם באשר היא מעלה ספקות בדבר האינטגריטי המדעי של המדע בישראל ולבסוף היא גם איננה מתחייבת מן המשפט המנהלי. חבל!


[1] ראו יצחק זמיר מינויים פוליטים משפטים כ 16 (1990).


[2] ראו שם עמוד 33.