• נטע ברק קורן

על ההכרח בשלטון החוק

קו ישר נמתח בין המראות המחרידים שנצפו במעוז הדמוקרטיה האמריקנית אמש ובין משבר שלטון החוק האדיר המתחולל בישראל בחודשים האחרונים, הזוכה לתשומת לב פחותה בהרבה מזו שמגיעה לו. אנו נמצאים על סיפו של פירוק הפרויקט המדינתי - והממשלה לא מחברת את הנקודות.


הציביליזציה האנושית מושתתת על שיתוף פעולה בין אנשים שונים, אשר מוכנים לשים בצד את המחלוקות ביניהם על מנת לקדם טוב משותף. קידום הטוב המשותף מאפשר לחברים להשיג תועלת רבה, אבל גם דורש מהם לשים בצד חלק מהרצונות והמאוויים האישיים ולפעול ביחד גם כשעמדת היחיד נדחית. מה שמפריד בין מדינות מתוקנות לכושלות הוא המנגנון המדינתי להתגברות על מחלוקות - ומידת האפקטיביות שלו. חברות המתגברות על מחלוקות באמצעות דיכוי אלים הופכות לעריצות. חברות שלא הצליחו להנהיג שיטה אפקטיבית להתגבר על מחלוקות גולשות במהירות לאנרכיה. על מנת להיחלץ מדיכוי מחד ומאנרכיה מנגד, נוסד שלטון החוק: המנגנון היחיד והטוב ביותר, למרות חסרונותיו, המאפשר משילות ללא דיכוי - וחופש ללא אנרכיה.


הרעיון הבסיסי הוא זה: בני אדם שונים זה מזה וצפויות להם אי הסכמות מהותיות בכל רגע נתון בחייהם הפוליטיים המשותפים. הגם שחלק מהמחלוקות יפתרו בשיח ובשכנוע, הרבה יסתיימו באי הסכמה מרה. לכן, חייבים לקבוע כללים שיחייבו את כולם - מפסידים ומנצחים, אלה שדעתם התקבלה ואלה שדעתם נדחתה - לשים סוף לעימות ולקבל החלטה שתאפשר את ניהול החברה. במדינות דמוקרטיות, הכרעת הרוב בבחירות והחוק, המדיניות והמשפט המיוצרים בבית הנבחרים, ברשויות השלטון המוסמכות, ובבית המשפט, הם הכללים המחייבים. שלטון החוק, במהותו המרכזית, דורש מהאזרחים לקבל את ההכרעה של המוסדות הנבחרים ולנהוג לפיה גם אם אינם מסכימים עם התוצאה. אפשר להמשיך להביע את אי-ההסכמה, כמובן – להפגין, לכתוב, לנסות לשכנע את המוסדות לשנות את עמדתם. אבל במבחן הפעולה – לחוק יש לציית. שלטון החוק הוא המבחין בין מדינה מתפקדת ובין שבטים מסוכסכים ושיתוק משילותי. שלטון החוק הוא הערובה היחידה של כל חברה אנושית להצליח לחיות יחד בשלום, תוך חתירה מתמדת לרווחה ושגשוג.


אולם בעת הנוכחית, המובן מאליו של הפוליטיקה המודרנית הפך לאסקופה נדרסת בידי קבוצות שלמות הדוהרות לכיוון התפרקות הפרויקט המדינתי. בארצות הברית עלה המון פורעי חוק, משולהב ומוסת בידי נשיא שאינו מסוגל לקבל את הפסדו בבחירות, על בית הנבחרים, בניסיון לשנות בכח הזרוע את תוצאות הבחירות וכללי המשחק של החוקה. אלה המצקצקים שהמהומות בקפיטול גורמות לישראל ״להיראות טוב״ צריכים להישיר מבט נכוחה למציאות הישראלית, בה קבוצות שלמות מתנערות משלטון החוק ומסרבות לציית לכללים הנדרשים לריסון מגיפה משתוללת, הגובה מחיר עצום מהחברה כולה -בחיי אדם, בכלכלה, בחינוך וברווחה. ואם בכך לא די, ניידות משטרה נשרפות שבוע אחר שבוע בצפון הארץ ואזרחים מחוסלים ביריות, בצהרי היום, למול עיני השוטרים שמונו להגן עליהם. וזו רק רשימת אירועים חלקית. המציאות הישראלית היא של קבוצות אוכלוסייה גדולות המסכנות בהתנהגותן את המשך קיומה של המדינה.


חמורה במידה שווה היא נכונות הממשלה, על כל זרועותיה - מראש הממשלה ומשרדי הממשלה, דרך הרשויות המקומיות וכלה בקציני המשטרה - להסכין עם אי-הציות ההמוני, לנקוט במדיניות מוצהרת וברורה של אי-אכיפה, להפגין חוסר אונים, ואף לשתף פעולה עם מפרי החוק (שלא לומר להתרפס בפניהם). מדיניות זו מעידה שהמדינה כבר התפרקה: התפרקה מסמכויותיה, והתפרקה מהיומרה להפעיל אותן. הממשלה לא מאמינה או לא רוצה להאמין שיש ביכולתה לאכוף את הכללים שהיא עצמה יוצרת.

נוכח חומרת המצב הנוכחי, האתגר העומד בפני המדינה בעת הזו הוא עצום. אי-ציות המוני הוא לא אתגר למשטרה לבדה, הוא אתגר לכל רשויות המדינה ולחברה כולה. זהו אתגר שעלול לפרק וכבר פירק בעבר מדינות. אם הממשלה בישראל - הנוכחית והבאה - לא תתעורר ותפעיל את כל סמכויות האכיפה הנתונות בידיה על מנת לבסס מחדש את שלטון החוק שהתרופף, הסופה שתשתולל כאן היא רק שאלה של זמן.


גרסה מקוצרת של מאמר זה התפרסמה ב״הארץ״ ב-7.1.2021, תחת הכותרת ״הסופה שתשתולל כאן היא רק שאלה של זמן״.


87 צפיות
A Theory of the Executive Branch
A Theory of the Executive Branch

unnamed-1
unnamed-1

Between Fragmentation and Democracy
Between Fragmentation and Democracy

A Theory of the Executive Branch
A Theory of the Executive Branch

1/18