תמיכה במאבק העובדים/ות הסוציאליים/ות - גילוי דעת מאת מרצים לדיני עבודה וביטחון סוציאלי

כמרצים לדיני עבודה וביטחון סוציאלי בפקולטאות למשפטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אנו צופים בדאגה בהתמשכות השביתה של העובדות הסוציאליות על תנאי העסקתן ובפגיעה הנמשכת באוכלוסיה הנזקקת. לפי הפרסומים בעיתונות, אנו מבינים שסלע המחלוקת העיקרי המעכב את חתימת ההסכם מתמקד בהסדרת תנאי ההעסקה של העובדות הסוציאליות המועסקות בעמותות הנתמכות על ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. ההסדר המתגבש לעניין זה זוכה, כך נראה, להתנגדות חריפה בקרב העובדות הסוציאליות עצמן, ואנו כותבים דברים אלו בתמיכה חד-משמעית בעמדתן. קיים חשש כבד שמבנה הפיתרון המתגבש, שעיקרו הסכם בין מדינת ישראל לבין העמותות, פוגע במעמדן של העובדות הסוציאליות, ואף שהוא כולל שיפור מסויים בשכרן, כושל בהעדר ההתייחסות לשורש הבעיה אשר הובילה למצב החירום החברתי בו אנו חוזים כעת. אנו מבקשים להצביע על כך שקיימים שלושה פתרונות אפשריים:

1. הסכם בין העמותות לבין משרד הרווחה לשיפור תנאי העבודה של העובדות הסוציאליות: מסגרת זו של הסדרה היא המועדפת על ידי משרד האוצר, ולמיטב הבנתנו היא היחידה אשר נדונה כעת. המחלוקת בין הצדדים, כך אנו למדים, עיקרה בפרטי ההסכם. לטעמנו, הגישה אשר ביסוד מודל זה בעייתית ביותר. ראשית, היא מאשררת ומנציחה את המבנה הבסיסי, שלפיו עובדות סוציאליות רבות מועסקות בשיטות של העסקה עקיפה, על-ידי עמותות שמשמשות כ"קבלני שירותים" עבור משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. דומה כי לפחות בחלק מהמקרים, מדובר בהסדרי העסקה שמטרתם היחידה לחסוך כסף על גבן של העובדות הסוציאליות, באמצעות פגיעה בתנאי העסקתן. שנית, איגוד העובדים הסוציאליים מעלה, ובצדק רב, חשש כבד באשר לאפשרות הפיקוח על אכיפת ההסכם. חשש זה נסמך על ניסיון רב-שנים עם הפרת זכויות עובדים המועסקים על ידי חברות שירותים ומבצעים תפקידים עבור מדינת ישראל והרשויות המקומיות (הדוגמא הבולטת היא עובדי שמירה וניקיון). שלישית, ההסכם בין שני הצדדים הללו מהווה, למעשה, חוזה לטובת צד שלישי – העובדות הסוציאליות. לפחות על-פי הדין הקיים כיום, הוא אינו מאפשר "פיקוח מלמטה" בדרך של תביעת הזכויות על ידי העובדות הסוציאליות עצמן במקרה שהעמותות אינן עומדות בהתחייבותן, שכן התחייבות זו נעשתה מול המדינה, ולא מול העובדות.

2. צו הרחבה: אפשרות זו פורסמה, בשלבים הראשונים של המשא ומתן, כאפשרות המועדפת על ידי איגוד העובדים הסוציאליים, אך מסיבות שאינן ידועות ואינן נהירות לנו, נעלמה כמסגרת לפיתרון. היתרונות בהסדר תנאי ההעסקה של העובדות בעמותות אינם מבוטלים: ראשית, צו ההרחבה יחייב שוויון ברור וחד-משמעי בין עובדות המועסקות על ידי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות לבין עובדות המועסקות בעמותות. שנית, ובאופן הנגזר מהאמור לעיל, הוא ימנע את השימוש בתבניות העסקה (לעיתים – פיקטיביות) כדי לחסוך בעלויות על גבן של עובדות בעלות כוח מיקוח חלש ממילא. שלישית, צו ההרחבה מקנה לעובד זכויות באופן ישיר, אותן הוא יכול לתבוע (בניגוד למצב אשר תואר לעיל). רביעית, הסדרה בדרך של צו הרחבה תחייב קיומו של הסדר קיבוצי כללי, הכולל בחובו את הרשויות המקומיות, וגם בכך קיים יתרון לא מבוטל.

3. העסקה ישירה: אנו מודעים היטב לכך שפיתרון זה אינו נמצא כלל על שולחן המשא ומתן, וכי יש סבירות לא מבוטלת שהוא לא יידון כלל בשלב זה. עם זאת, אנו מרגישים צורך, כאנשי אקדמיה, להרחיב את היריעה של האפשרויות הקיימות, בייחוד בהתייחס להקשר הנדון. מגמת ההפרטה של העשורים האחרונים לא פסחה, כידוע, על השירותים החברתיים ככלל ועל שירותי הרווחה בפרט. הטיפול במשפחות אומנה, בנפגעי נפש, באנשים עם פיגור, במכורים, בקטינים בסיכון –ועוד ועוד – מופקד בידי עמותות ולעיתים – בידי גופים הפועלים למטרות רווח. מעבר לפגיעה המשמעותית בזכויות העובדות – פגיעה המצויה בלב המאבק הנוכחי – מביא הסדר העסקה זה גם לפגיעה בחברי וחברות האוכלוסיות הזוכות לטיפולן. כך, מחקרים שנערכו מלמדים על תמריצים כלכליים בעייתיים המנחים את שיקול הדעת של הגופים הפרטיים. מספר דוחות של מבקר המדינה גם מטילים ספק בכדאיות הכלכלית של צורת העסקה זו וביכולת שלה להקנות למדינה את הגמישות התעסוקתית הנכספת. בנוסף, קריסת חלק מהגופים הללו (ניתן לציין את המרכז לחלוקת מתדון באזור הדרום, וכן את עמותת מגדלאור) הביאה להפסקה מוחלטת של קבלת השירות למי שנזקק לו באופן חריף. הסירוב של משרדי הממשלה לקלוט את המדריכות של עמותת מגדלאור כעובדות של משרד הרווחה או של הרשויות המקומיות, לדוגמא, מעיד על תפיסה נוקשה גם במקרה של "כשל שוק" ברור. תפיסה זו מקריבה את האינטרסים והזכויות של מקבלי ומקבלות השירות על מזבח תפיסה כלכלית דוגמטית.

לאור האמור לעיל, אנו קוראים לנציגי המדינה לקדם הצעה לסיום השביתה באופן שיבטיח שכר ראוי לכלל העובדות הסוציאליות, גם אלה שמועסקות כיום באמצעות עמותות.

על החתום ד"ר עינת אלבין ד"ר אבישי בניש פרופ' הדרה בר-מור ד"ר יוסי דהאן ד"ר גיא דוידוב ד"ר מיכל הורוביץ ד"ר שלומית יניסקי-רביד פרופ' גיא מונדלק ד"ר פאינה מילמן-סיון ד"ר אמיר פז-פוקס ד"ר יובל פלדמן פרופ' פרנסיס רדאי ד"ר הילה שמיר ד"ר יופי תירוש

לפרטים נוספים אמיר פז-פוקס amir@law-oxford.com

#דיניעבודה