מרחק שלושה משיבים מאחוז החסימה

נטע ברק-קורן ומתנאל בראלי

במשך שלושה חודשים הוצפנו בסקרים, צמאנו לסקרים, והשיח הציבורי שלנו ניזון מהם בשקיקה. מאז ליל שישי, כשנכנס לתוקפו האיסור על פרסום סקרים חדשים בימים שלפני הבחירות, הברז נסגר. מי שעדיין מתלבט ילך לקלפי ביום שלישי עם תמונת המצב האחרונה שפורסמה – קפואה, ולכאורה סופית. הסקרים נותנים לנו את המידע הרלוונטי לניתוח ולוויכוח, מתיימרים לשקף מגמות וללכוד עמדות – ואף משפיעים על ההצבעה של לא מעט אזרחים, בפרט כאלו השוקלים להצביע למפלגות קטנות.

חלק מהמצביעים הפוטנציאליים של אותן מפלגות עשויים להירתע מלהצביע להן – בעוד שאחרים יבקשו דווקא לחזק אותן ולסייע להן לצלוח את הרף הגבוה של אחוז החסימה. בכל מערכת בחירות ישנן גם רשימות הפורשות ממרוץ הבחירות בשל חששן שלא יעברו את אחוז החסימה – חשש הנסמך, כמובן, על סקרים. החוק הכיר בכוח ההשפעה הגדול של סקרים בתקופת בחירות, והטיל עליהם רגולציה קפדנית: כל מי שמשדר או מפרסם לראשונה סקר בחירות חייב לציין, בין היתר, מי הזמין את הסקר ומי ערך אותו; כמה אנשים התבקשו להשתתף בו וכמה השתתפו בו בפועל; מה מרווח הטעות ולדווח אם הוא לא התבסס על שיטות סטטיסטיות מוכרות.

אלא שגם דיווחים אלה אינם משקפים לבוחרים את המגבלות האמיתיות של הסקרים. קיים פער עצום בין מספר המשיבים הממוצע בסקרים לבין היקף המצביעים בפועל – ולפער זה יש השלכה עצומה על המפלגות הקטנות, המתנדנדות בסקרים סביב אחוז החסימה. על מנת לסבר את האוזן, בחנו 111 סקרים ארציים שנערכו מסוף יולי ועד אמצע אוקטובר ופורסמו באתר ועדת הבחירות. גודל המדגם החציוני בקבוצה זו עמד על כ־550 משיבים בלבד. יותר משני שלישים מהסקרים התבססו על 600 משיבים או פחות, ורק חמישה מהם כללו 1,500 משיבים או יותר. המשמעות של המספרים הללו היא שבסקר טיפוסי כל משיב ״שווה״ כרבע מנדט (!), וכל מנדט ״נשען״ רק על ארבעה עד חמישה אנשים.

זאת ועוד. מרווח הטעות המתפרסם לצד הסקרים – לרוב כ־4% לכל כיוון – מחושב עבור מפלגה שזוכה לכמחצית מהקולות. לגבי מפלגה הנושקת לאחוז החסימה, סקר של 550 משיבים יכול לומר רק שהתמיכה בה נעה, ברמת ביטחון של 95%, בין כ־2% לכ־5%. במילים אחרות, במדגמים הנמוכים שעליהם נערכים הסקרים טווח הטעות לא מאפשר להבחין בביטחון בין מפלגה שלא נכנסת לכנסת לבין מפלגה שמקבלת חמישה או שישה מנדטים. וזאת עוד הנחה מקלה: מחקר שבחן יותר מ־4,000 סקרי בחירות בארצות הברית מצא כי הטעות בפועל של הסקרים הייתה גדולה בערך פי שניים מזו שמרווח הטעות המדווח מנבא.

כמה משתתפים נדרשים כדי לאמוד תמיכה בדיוק של חצי אחוז לכל כיוון – הדיוק הרלוונטי לצליחת אחוז החסימה? לשם כך דרוש מדגם של כ־4,800 משיבים לפחות, מספר הגדול פי תשעה מהסקר הטיפוסי; רק לשם הפרופורציה, הסקר הגדול ביותר שפורסם כלל 2,185 משיבים.

בשורה התחתונה, השאלה הדרמטית האם מפלגה מסוימת עוברת או לא את אחוז החסימה הוכרעה במרבית הסקרים על בסיס משיבים בודדים. בארבעה מכל חמישה סקרים שבדקנו, עמדה לפחות מפלגה אחת במרחק של שלושה משיבים או פחות מאחוז החסימה, לכאן או לכאן, וביותר משליש מכלל הסקרים שנבדקו המרחק היה של משיב אחד בלבד!

הנה שתי דוגמאות מהעת האחרונה: בסקר ערוץ 14 שנערך ב־12 באוקטובר קיבלה רשימת ״המילואימניקים והכלכלית״ ארבעה מנדטים, על בסיס 3.3% מהנסקרים שהצהירו שיצביעו לה. בסקר של אותו ערוץ ושל אותה חברה, שנערך יומיים לאחר מכן, היא קיבלה 3.1% בלבד מתשובות הנסקרים, וכך נותרה מתחת לאחוז החסימה. בשני הסקרים, שכללו 538 ו־568 משיבים, משיב אחד בלבד הפריד בין הצלחה לכישלון של המפלגה. בסקר ״כאן״ מ־11 באוקטובר עברו את אחוז החסימה גם ״המילואימניקים והכלכלית״ וגם ״עמך ישראל״, כל אחת עם 3.3% מתשובות הנסקרים - וכל אחת מהן עברה את הרף בזכות משיב אחד בלבד. אין שום דבר בסקרים האחרונים, אלה שפורסמו רגע לפני האיסור, שהופך אותם למדויקים יותר מקודמיהם – הם פשוט האחרונים. ובהיעדר סקרים חדשים, דווקא הם יהדהדו עד יום הבחירות.

הבשורה היא, בעצם, שאין בסקרים כל בשורה עבור מי שעדיין מתלבטים אם להצביע למפלגות הקטנות. לא ניתן להסתמך עליהם על מנת להעריך אם כדאי להצביע לציונות הדתית, לעמך ישראל, ליועזליכה, לציבור החרדי, או לכל מפלגה קטנה אחרת; לא כשאחוז החסימה גבוה והמדגמים קטנים מכדי לאמוד את סיכויי המפלגה לצלוח אותו – שזה, לצערנו, המצב הנוכחי.

בימים שנותרו עד הבחירות ימשיכו המפלגות לנופף בסקרים האחרונים – אלה כדי להזהיר מפני ״קול אבוד״, ואלה במסעות ״געוואלד״ שנועדו לגייס הצבעה אסטרטגית. כדאי לזכור שההכרעה שהם מציגים נשענת על קומץ משיבים. ובינתיים, עד שחוקי הבחירות ידרשו יותר מהסוקרים, או עד שהכנסת תחליט להוריד את אחוז החסימה, הבוחרים ייאלצו ללכת לקלפי עם כאב הבטן ואי־הוודאות, ולקוות לטוב. אולי יש בכך גם הזדמנות: כשהסקרים שותקים, אפשר להצביע לפי מה שאנחנו חושבים, ולא לפי מה שאנחנו מנחשים שאחרים יצביעו. ביום שלישי בלילה יגיע סוף־סוף הסקר היחיד שאין בו טעות דגימה – ספירת הקולות.

נטע ברק-קורן היא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וחברה במרכז פדרמן לחקר הרציונליות באוניברסיטה. מתנאל בראלי הוא עמית חשין לתואר שלישי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.