מכתב הרבנים והסתה לגזענות

הרשימה פורסמה ב"מקור ראשון", 26.11.11

לאחרונה פורסם על פתיחת חקירה נגד הרב שמואל אליהו, בגין התבטאויות שיוחסו לו, ובכללן: "התרבות הערבית היא אכזרית מאוד; אצל הערבים מדובר בנורמות אלימות שהפכו לאידיאולוגיה"; ו-"יהודי לא צריך לברוח מהערבים. יהודי צריך להבריח ערבים". במקביל הוחלט שלא לפתוח בחקירה בגין "מכתב הרבנים" שפרסם הרב אליהו עם עוד עשרות רבנים, לפיו אין למכור או להשכיר דירות למי שאינו יהודי. מהי התגובה המשפטית הראויה להתבטאויות אלה?

יש שתי גישות עיקריות: האחת, מחייבת כיבוד כמעט מוחלט של חופש הביטוי. מותר לאסור רק פרסום דבר הפוגע ישירות בשמו-הטוב של אדם מסוים או בגין שידול אדם אחר לפגוע באופן פיזי באדם מסוים, אך אל לשלטון לנקוט עמדה לגבי התבטאויות אחרות, מרגיזות, שגויות או מסוכנות ככל שיהיו. גישה זו מכירה בחילוקי-דעות בשאלה אילו עמדות ראויות לגינוי, ומבטאת חשש שנושאי-משרה יפעלו באופן סלקטיבי ו"פוליטי" להשתקת עמדות. לעומת זאת, גישה שנייה מקנה למשפט תפקיד אקטיבי. המשפט לא נועד רק כדי להגן על חירותו של אדם, מפני השלטון. המשפט נדרש גם להגן על אנשים מפני פגיעה בהם על-ידי אחרים. התבטאויות מסוימות גורמות פגיעה שיש להגן מפניה. פרסום דבר מתוך מטרה להסית לגזענות הוא אסור, כדי למנוע פגיעה בכבודם של אנשים וכדי למנוע הטמעת עמדות גזעניות ומפלות בקרב הציבור. מהי הגישה הרצויה? אין לכך תשובה אחידה. בהכללה, בישראל ניכר מתח מסוים בין הכנסת, הדוגלת במובהק בגישה השנייה, לבין רשויות התביעה ובתי-המשפט, הנוטים להעדיף את הראשונה. השיקולים העיקריים הם אלה: מהי מידת החשד שרשויות השלטון ישתמשו לרעה בסמכויות להגבלת הביטוי? מהו היקף הנזק, הישיר והעקיף, שעלול להיגרם עקב ביטויים פוגעניים? היישום של שיקולים אלה יכול להוליך לגישה א-סימטרית: ככל שמדובר בביטויים של יהודים שנועדו לפגוע בערבים יש להחיל את הגישה השנייה, שכן רשויות השלטון במדינה היהודית אינן חשודות בהעדפה פוליטית של הציבור הערבי, ולאור הפגיעה הקשה שגורמות התבטאויות המכוונות כלפי קבוצת מיעוט; ואילו ככל שמדובר בביטויים מקוממים של ערבים נגד יהודים על המשפט להבליג. מה דינן של ההתבטאויות שמיוחסות לרב אליהו? לי נראה שהגישה הרצויה היא דווקא הפוכה מזו שעליה הוחלט. הביטויים השונים שיוחסו לרב באשר ל"תרבות הערבית" הם אמנם מקוממים, אך מידת הפגיעה הצפויה מהשמעתם היא נמוכה יחסית. אלה אמירות כלליות מאד, שאין בהן קריאה לפעולה קונקרטית כלשהי. בעיני, ראויה לתגובה משפטית דווקא הקריאה להימנע מהשכרת דירות או מכירתן לערבים. זו קריאה שהשפעותיה הרעות ברורות ומיידיות. היא מבטאת ייחוס תכונות רעות לכל אדם ערבי באשר הוא וקריאה להתרחקות ממנו, באופן שמבטא, באופן קונקרטי ומוחשי, עמדות גזעניות. המציאות האיומה אליה נחשף כמעט כל סטודנט ערבי המבקש לשכור דירה בסמוך לאוניברסיטה שבה הוא לומד, ההפליה הגוברת בשוק העבודה כלפי ערבים, והקושי לאכוף על אנשים פרטיים לנהוג בדרך שאינה מפלה, מחייבים את השלטון להיאבק בביטויי הסתה מסוג זה.