המחיצה ותיאורמת קואס

קטר דוהר בשדות קמה ופולט גיצים. אחד הגיצים מבעיר אש בשדה וגורם נזק לחקלאים. מי מן השניים, חברת הרכבות או החוואים צריכים לשאת בנזק? כפי שבודאי הבחנתם, זוהי בדיוק השאלה שהתיאורמה המפורסמת של קואס עוסקת בה. לכאורה, יש להטיל את האחריות לנזק על חברת הרכבות, כי פעילותה חוללה "החצנה" על מי שאיננו משתתף בה, ולכן עליה "להפנים" את ההשפעה החיצונית הזו כדי לדמות שיווי משקל מיטבי. מאידך גיסא ניתן לטעון באותה רמה של שכנוע שאם נטיל את האחריות על חברת הרכבות, זה ייתן גושפנקא לחוואים לקיים את עסקם בקרבת המסילה, מבלי לשאת בהוצאות הנוספות--החיצוניות מבחינתם--המוטלות על חברת הרכבות.

ומן המשל אל הנמשל.

אם נשף הסטודנטים יאסור על הבנות הדתיות להדיר את עצמן מרחבת הריקודים הכללית, ייגרם להן נזק כי לא תוכלנה לרקוד בחברה מעורבת, ולכן החלטה כזו תחצין אליהן עלויות. מאידך גיסא אם תתאפשר הפרדה מגדרית כלשהי הדבר יכפה על מי שערך השוויון המגדרי יקר בעיניו השתתפות באירוע שאינו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמו, או, לחלופין, היעדרות מן האירוע. זוהי החצנת עלויות מן הרוקדות בנפרד אל שחקנים אחרים.

בעולם הקואסיאני, הפתרון "הנכון" הוא הפתרון היעיל, כלומר זה הממזער את סך כל העלויות. זהו פיתרון ליברלי לחלוטין, כי הוא איננו שופט האם עלות פלונית היא "מוצדקת" או לא, וביישום לסוגייתנו אין הוא שופט אם דרישתן של הבנות להפרדה היא דרישה ראויה או לא, או אם רצונם של שחקנים אחרים לקיים אירוע נטול הפרדה מגדרית ראוי להגנה או לא. די בכך שמישהו מייחס ערך כלשהו למהלך פלוני כדי שערך זה ישוקלל בקלקולוס המצרפי. הבעיה היא שבהעדר שוק קואסיאני אין דרך לדעת איזה משני הנזקים הוא הדומיננטי, ולכן לא נותרת ברירה אלא לסטות מן האידיאל הליברלי, הלא שיפוטי, ולכפות עמדה שבעיני מעצביה היא עמדה יותר "נכונה" מן ההיבט הדאונטולוגי.

הבעיה עם פתרונות מן הסוג הזה היא באלימותן. הן כופות הקצאה המיטיבה עם אחדים וגורמת נזק לאחרים, כי הקבוצה הדומיננטית המחליטה על ההקצאה מאמינה שכך צריך להיות, למרות שקבוצה אחרת נדרשת לשלם את המחיר. זוהי גישה המאמצת אל חיקה את האמונה כי קיימת אמת מוסרית אובייקטיבית.

הטרגדיה במצב דברים זה היא שאם אין הידברות והסכמה בין הצדדים, אלימות מסוג זה היא בלתי נמנעת, שכן כל אחת משתי הקצאות הקיצון האפשריות היא "אלימה" ביחס לקורבנותיה.

הקבוצה הדומיננטית היא מועצת הפקולטה, כגוף שהוא מקור הלגיטימיות בהחלטות המוסד. על המועצה להחליט מהי מערכת הערכים הראויה בעיניה להגנה יותר מחברתה, ולכפות אותה (כן - באופן אלים) על מי שמאמין דווקא במערכת הערכים האחרת.