חינוך נגד זכויות אדם

(פורסם ב- 5.12.2017 בהארץ)

סעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי, המגדיר את מטרותיו, תוקן בשנת 2000, כך שיכלול, בין היתר, את המטרות הבאות: הנחלת "העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", ופיתוח "יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד", כמו גם לערכים דמוקרטיים. נוסח זה של הסעיף הוצג במליאת הכנסת על ידי יו"ר ועדת החינוך והתרבות אז, ח"כ זבולון אורלב מהמפד"ל, והוא עוקב, במידה רבה, אחר סעיף 29 לאמנה לזכויות הילד, שאליה הצטרפה ישראל ב–1991 (ביוזמת ממשלת שמיר).

החלטתו של שר החינוך, נפתלי בנט, לבטל את השתתפות עובדי משרד החינוך בכנס האגודה לזכויות האזרח, שהתקיים בשבוע שעבר, בטענה שהאגודה "פועלת באופן עקבי להגן על מחבלים שרצחו ישראלים", וכי "משרד החינוך לא ישתף פעולה עם ארגונים שפוגעים בחיילי צה"ל או מגינים על אויבינו" — מעלה חשש, שהאופן שבו תופש השר את מושג זכויות האדם לא מתיישב עם אותם ערכים אשר על הנחלתם לתלמידי ישראל הוא מופקד.

עמדתו של השר בנט, הכורכת בין הגנה על זכויותיהם של מחבלים לפגיעה במוסדות המדינה, מחייבת חזרה על מושכלות יסוד בדבר תפקידם של ארגוני זכויות האדם בחברה דמוקרטית. זכויות אדם נועדו להגביל את כוחו של השלטון, ולאפשר לפרט להגן על חירויותיו מפני פגיעה בלתי מוצדקת בהן מצד רשויות המדינה. לארגוני זכויות אדם יש מומחיות מיוחדת בתחום זה של הגנה וסיוע לפרט, כך שיוכל לשמור על זכויותיו. כמו סניגור, שצריך להגן על לקוחו מפני הפעלת כוח שלטוני דורסני מצד רשויות התביעה — כוח שעלול גם לגרום להרשעה של חפים מפשע — כך תפקידו של ארגון זכויות האדם הוא לייצג בצורה מיטבית את עניינם של אלה שהשלטון אינו חפץ ביקרם.

כמעט בכל מקום בעולם, גם בדמוקרטיות המתקדמות ביותר, השלטון נוטה שלא להגן באופן מלא על זכויותיהם של פרטים המשתייכים לקבוצות לא פופולריות — כגון אזרחים זרים, אסירים פליליים וביטחוניים, פעילים רדיקליים, ובני ובנות מיעוטים לאומיים או דתיים. ובכל העולם הדמוקרטי, ארגוני זכויות אדם מתגייסים לייצג את עניינם של אלה בפני בתי המשפט ורשויות המדינה האחרות.

כך, למשל, האגודה האמריקאית לחירויות האזרח (ACLU) מייצגת זה שנים רבות את עניינם של עצירי גואנטנמו, מתקן שבו מוחזקים עצירים ביטחוניים המשתייכים לארגון אל־קאעדה. גם ממשל טראמפ, המציג עמדה נוקשה ביחס להמשך המעצרים בגואנטנמו, נמנע מלמתוח ביקורת על הארגונים המייצגים את העצורים. זהו בדיוק תפקידם של ארגוני זכויות האדם — להגן גם במצבים הקיצוניים ביותר על זכויות האנשים השנואים ביותר על החברה.

כשם שההגנה על נאשם בפלילים אינה פוגעת במאבק בפשיעה, אלא מסייעת למדינה להפעיל את המשפט הפלילי שלה כראוי, כך גם הסיוע שמספק ארגון זכויות האדם לא נועד לפגוע באינטרס של המדינה. להיפך, הוא מסייע לה למלא את חובותיה לפי חוקיה ולפי האמנות הבינלאומיות שאותן התחייבה לקיים. לכן, אין זה מפתיע שהיועץ המשפטי לממשלה הנחה את שרי הממשלה לפני כמה חודשים לאפשר השתתפות של עובדי ציבור בכירים בכנסים של ארגוני החברה האזרחית, בשל "החשיבות הרבה בפעולתם של ארגונים כאלה", ולאור התועלת והתרומה לאינטרס הציבורי שבקיום פעילות משותפת עמם.

הניסיון לתייג את האגודה לזכויות האזרח, ארגון זכויות האדם הוותיק והחשוב בארץ, כגוף פוליטי לא לגיטימי, מקומם במיוחד ומהווה עליית מדרגה במאבק של גורמים בממשלה נגד ארגוני החברה האזרחית, שכן לאגודה יש רקורד מפואר וארוך שנים של הגנה על אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית. בין לקוחותיה ניתן למצוא תושבי מאחזים שהוצאו נגדם צווי הגבלה, מפגינים חרדים ודיירים בדיור הציבורי. האגודה אף הגנה בעבר על זכותו של יגאל עמיר להינשא, ועל זכותם של ברוך מרזל ואיתמר בן־גביר להפגין באום אל־פחם. רק לאחרונה התייצבה האגודה כידידת בית משפט לצדו של הרב אליצור סגל, אשר זוכה פה אחד, על ידי הרכב בן תשעה שופטים, מעבירת העלבת עובד ציבור שבה הואשם, בגין פרסום מאמר באתר "מנהיגות יהודית" שכלל ביקורת נוקבת על הרב הצבאי הראשי לשעבר.

ביטול ההשתתפות של משרד החינוך בכנס שעוסק בזכויות עובדים, תחום שאינו שנוי במחלוקת פוליטית של ממש, לא רק מנוגד להנחיית היועץ המשפטי, אלא מבטא אי־הבנה בסיסי של תפקידם החיוני של ארגוני זכויות אדם בחברה דמוקרטית. גרוע מכך, ייתכן שהדבר מעיד על כוונה לפגוע באחד משומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית, המייצג עמדות ביקורתיות שאינן נעימות תמיד לאוזני השלטון. זהו שיעור גרוע באזרחות לתלמידי ישראל מצד השר המופקד על חינוכם.

פרופ' שני הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומופקד על הקתדרה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית