הפתרון של חל״ת ודמי אבטלה אינו מתאים

פורסם תחילה ב״הארץ״ ביום 26 במרץ 2020

בכל העולם מדינות מגבשות הסדרים שנועדו לסייע לעובדים בתקופה שבה הם מושבתים כתוצאה מהנחיות הממשלה למאבק בווירוס הקורונה. זאת במטרה למנוע פיטורים המוניים וכן להבטיח הכנסה כספית לאותם עובדים. בישראל האמצעי המרכזי שבו נעשה שימוש, עד עתה, הוא עידוד המעסיקים להוציא את העובדים לחופשה ללא תשלום והפניית העובדים לקבל דמי אבטלה. הממשלה הודיעה על הקלות מסוימות בתנאים לקבלת דמי אבטלה: אין חובה לנצל קודם את ימי החופשה השנתית, וכן הובטח שתקוצר "תקופת האכשרה" – תקופת העבודה המינימלית הקודמת שנדרשת כתנאי לזכאות – מ-12 חודשי עבודה במהלך השנה וחצי האחרונות ל-6 חודשים בלבד. אולם מרבית הכללים שחלים על דמי אבטלה ממשיכים לחול.

הסדר זה אינו מותאם למצב הנוכחי וכתוצאה מכך נוצרה הכבדה משמעותית על העובדים, כמו גם תוצאות קשות ולא סבירות. הליקויים המרכזיים הם אלה:

א. במספר מדינות נקבעו תוכניות שמבטיחות לעובדים בתקופת ההשבתה שיעור קבוע וגבוה יחסית משכרם הרגיל (80% למשל). בישראל, דמי האבטלה יכולים תיאורטית להגיע עד מקסימום של 80% מהשכר, אולם שיעור זה הולך ופוחת בהתאם לגובה השכר, ובנוסף, הוא נמוך משמעותית לגבי עובדים עד גיל 28. עבור עובד עד גיל 28 שמשתכר 6000 ש״ח בחודש, דמי האבטלה יעמדו על 3280 ש״ח בלבד (55% מהשכר). עובד בגילאים אלה ששכרו הרגיל מגיע לשכר הממוצע במשק (כ-10,500 ש״ח) יקבל דמי אבטלה בשיעור של 45% מכך בלבד. ההפחתה הדרמטית בזכויות לעובדים צעירים נובעת מתפיסה לפיה הם אמורים, בגילם הצעיר, לעשות כל מאמץ לאתר בעצמם הזדמנויות עבודה, ולקבל על עצמם כל סוג של עבודה. שום עבודה לא אמורה להיות קשה מדי בשבילם או מתחת לכבודם. אפשר להתווכח אם כלל זה מוצדק או לא בנסיבות רגילות, אבל ברור שהוא אינו רלבנטי בנסיבות הנוכחיות, שבהן לא ניתן להטיל כל אשם על צעירים שמושבתים מעבודה. אדם צעיר שמסתמך על שכר מסוים לפרנסתו, לרבות מחויבויות קבועות כמו שכר דירה, ולעיתים מזון לילדים, לא יוכל להתקיים מ-45% משכרו בלבד. המדינה חייבת לתקן ליקוי זה בדחיפות ולהבטיח גם לעובדים צעירים אמצעי מחייה מינימליים בתקופת הנוכחית.

ב. גם עבור העובדים המבוגרים יותר, שיעור דמי האבטלה המעשי נמוך בהרבה מהמקסימום של 80%. למעשה, שיעור זה מתייחס רק לשכר של 3000 ש״ח בחודש (הרבה מתחת לשכר המינימום). מי שמשתכר שכר ממוצע יקבל כ-58% משכרו בלבד, והשיעור הולך ופוחת כשהשכר גבוה יותר. מדובר בשיעור נמוך בהרבה מהמקובל במדינות מתוקנות במשבר הנוכחי, שקשה להתקיים ממנו בהינתן מחויבויות קבועות שלא הוקפאו כאמור לעיל.

ג. ההסדר שמתבסס על דמי אבטלה מטיל על העובדים עצמם את הנטל לממש את הזכות. כך, מאות אלפי עובדים נדרשים להגיש בקשה לדמי אבטלה, בתהליך ביורוקרטי שכולל שני שלבים: רישום בלשכת התעסוקה והגשת תביעה למוסד ביטוח הלאומי, שאליה צריך לצרף מסמכים שונים. המחקר מלמד שישנו קושי רב, במיוחד לעובדים החלשים ביותר, לממש זכויות סוציאליות. בפרט צפוי קושי במימוש כאשר ישנו עומס רב על המערכת (שאינה יכולה לסייע) ולא ניתן לקבל שירות פנים אל פנים או בטלפון, אלא להגיש טפסים באופן דיגיטלי בלבד. קיים חשש ממשי שרבים מהזכאים לדמי אבטלה לא יקבלו אותם בפועל, לפחות לא בזמן. ניתן לחשוב על פתרונות שלא יטילו נטל כזה על העובדים עצמם – למשל, בחלק מהמדינות, המעסיקים מקבלים סבסוד של מרבית השכר אם הם ממשיכים להעסיק את העובדים בתקופה הנוכחית ולשלם את שכרם.

ד. דמי אבטלה מגיעים לפי החוק הישראלי לשכירים בלבד. עצמאים לא נהנים מביטוח אבטלה, אף שבנסיבות הנוכחיות הם זקוקים להגנה זו לא פחות. במסגרת זו נכללים גם מי שנתפסים כעצמאים בניגוד לדין – כמו פרילנסרים שלעיתים קרובות יש להם את כל המאפיינים של שכירים. ניתן כמובן לסייע לעצמאים בנפרד דרך תוכניות אחרות, אולם בשלב זה כל התוכניות שעליהן הודיעה הממשלה רחוקות מלספק לאוכלוסיה זו הגנה של ממש.

ה. ישנן מספר קבוצות נוספות שמוחרגות לחלוטין מהזכאות לדמי אבטלה: עובדים מעל גיל 67 (גם כאלה שאין להם פנסיה כלשהי); עובדים ללא תקופת אכשרה של שישה חודשים (בדרך כלל מצטרפים חדשים לשוק העבודה, כמו חיילים משוחררים); ומי שאינם מוכרים כ״תושבים״ בישראל (היינו כלל העובדים הזרים ומבקשי המקלט). כל האוכלוסיות האלה פגיעות במיוחד. אפשר להתווכח בשאלה אם החרגתן מההסדר של ביטוח אבטלה מוצדקת באופן רגיל, אבל בוודאי לא ניתן לקבל אותה במצב הנוכחי, בנסיבות שבהן המשק מושבת בגלל גורם חיצוני. לפי ההסדר הנוכחי כל העובדים האלה יישארו בחוסר כל. אין צורך להכביר מילים על התוצאות הקשות אשר עשויות להיות לכך.

לאור כל הפגמים האלה, מן הראוי לחוקק בדחיפות הסדרי סיוע לעובדים בתקופת משבר הקורונה, כאלה שאינם מבוססים על ההסדר הרגיל של דמי אבטלה, אשר מרכיבים רבים ממנו אינם מתאימים ואינם ראויים בעת הזו.