על האירוע של מרכז אומן-פישר למשפט, "שיחות על הרפורמה במערכת המשפט": או, ייזהר המקשיב.

בימים אלה מקיים מרכז אומן-פישר למשפט סדרת מפגשים אשר נועדו – על פי הפלייר שפורסם – "לדון לעומק בסוגיות המחקריות שברקע ההצעה לרפורמה במערכת המשפט". ממה שאני מבין, לרבים/ות מתלמידינו/ותנו חסר כאן רקע קריטי, אז אני מבקש להוסיף אותו כאן.

אקדים ואומר – אינני חושב שראוי לצנזר את המפגשים הללו בשום צורה. אבל זה הדבר החיובי היחיד שאני יכול לומר עליהם.

על טיבו של המרכז אפשר לדבר בהזדמנות אחרת – אפשר ללמוד על טיבו מנתונים כמו שמו, המקור לתרומות שהקימו אותו, האנשים המרכזיים שפעילים בו, המרצים האורחים שהמרכז מזמין, ועוד. אני מקווה שאיש לא יכחיש שמדובר במרכז שמצוי בלב הימין מכל בחינה (ימין עמוק, בסגנון פורום קהלת והימין מהאגף הימני יותר של המפלגה הרפובליקאית בארצות הברית). ושוב, אין כאן כל שלילה של לגיטימיות של מרכז כזה – אוניברסיטה אמורה להיות מקום של עושר אנרכיסטי כמעט של רעיונות בלתי מפוקחים, ואירוע שהמרכז הזה מקיים אינו אירוע "של" או "מטעם"האוניברסיטה כולה. יש כאן רק שלילה של לגיטימיות של העמדת פנים, וקריאה למי שמבקשים/ות להשתתף בפעילותו – בבחינת "ייזהר הקונה".

אבל גם אם נתעלם מטיבו של המרכז, אפשר לדבר על טיב סדרת ההרצאות הספציפית הזו. הטענה שיש כאן ניסיון "לדון לעומק בסוגיות המחקריות וגו'"היא שקר גס. יש כאן ניסיון, לכל היותר, לדון באופן מגמתי ביותר בהצעות האלה מכיוון אחד בלבד (כמעט – אפרט לכך סייג בהמשך). מי שמנחה את השיחות – את כולן – הוא מי שהיה עוזר של השרה שקד, שעמדתה בעניינים אלה ידועים. הדוברים (כן, דוברים; כולם גברים; קורה) מזוהים כולם עם ביקורת על מערכת המשפט מכיוונים קרובים ביותר לכיוונים של השר לוין. כאן יש רק חריג אחד חשוב – פרופ' דותן, שהוא מבקר חריף ועקבי, לאורך שנים, של חלק מההיבטים שגם הרפורמה של השר לוין תוקפת (למשל, לעניין הלכת הסבירות ,ואולי לעניין מידת ההתערבות של בתי המשפט בערכאות אחרות) הוא מבקר עוד יותר חריף של הרפורמות המוצעות עכשיו. מבחינה זו, יהיה מעניין לשמוע אותו. (אינני יודע, כמובן, אם מתכנני האירועים האלה הזמינו אותו משום שהוא ביקורתי כלפי הרפורמות המוצעות, על אף שהוא ביקורתי כלפיהן, או משום שלא ידעו שהיא ביקורתי כל כך כלפיהן).

יתרה מזאת, כל מפגש עוסק לכאורה בסוגיה ספציפית אחת. וכל דובר הוזמן לדבר בדיוק על הנושא שלגביו עמדותיו בעבר עלו בקנה אחד עם עמדת הרפורמות המוצעות עכשיו. אתן/ם מבינות/ים, כמובן, שאין מדובר בצירוף מקרים.

שוב, אינני חושב שראוי לצנזר את הפעילות הזו, או את פעילות המרכז. בסביבה אקדמית יש מקום לדיונים רבים, לעתים גם להגנה על עמדות פסולות מוסרית ומסוכנות פוליטית. אבל אני חושב שראוי להציג את הדברים כפי שהם. לא דיון לעומק, אלא ניסיון לתעמולה. לא ניסיון לראות מה עמדתם/ן של משפטנים/ות שחשבו רבות על הנושאים הללו, אלא ניסיון להציג את עמדתם/ן של משפטנים/ות שמראש מחוייבים/ות לדעות שמתאימות למרכז ולמארגני המפגש (ושמהווים/ות, למקרה שהדבר לא ברור מאליו, מיעוט קטן וזניח בקרב מלומדי/ות משפט).

אבל הי, יוגש כיבוד קל. לימין לא חסרים משאבים.

פשוט – דעו לפני מה אתן/ם ניצבות/ים. כן, אנחנו מחויבים לחופש אקדמי ולחופש ביטוי פוליטי כללי. אבל חלקנו מחויבים גם לאמת.